שים לב, זהו אתר סביבת פיתוח - zomet-dev.mycodix.com

כרטיס אשראי ומסחר אלקטרוני אינם יוצרים 'קנין'

הרב פרופ' רון שלמה קליינמן

תחומין

, תשס"ט

ראשי פרקים

מהו התוקף ההלכתי של רכישת מוצרים בכרטיס אשראי ושל מסחר אלקטרוני? שני הנושאים הללו זכו בשנים האחרונות, כפי שנזכיר בהמשך, לכמה התייחסויות של חכמי ההלכה. במאמר זה נראה שהבנה של פוסק ההלכה את המשפט האזרחי, יחד עם בירור מדויק של המנהג במדינה, עשויים לתרום תרומה משמעותית לבירור ההלכתי, ואף עשויות להיות להם השלכות על המסקנות ההלכתיות.[1]

נקודת המוצא לדברינו היא, שפרקטיקות מודרניות בתחום המסחר מקבלות את תוקפן ההלכתי בעיקר על בסיס דין "סיטומתא", קרי: מנהגי הסוחרים, וכי דין זה נקבע במידה רבה על סמך חוקי המדינה שהפכו ל"מנהג" במדינה.[2]

א. קניין סיטומתא

העברת בעלוּת ויצירת התחייבות דורשות בדרך-כלל "מעשה קניין". הדרך המרכזית להכרה בתוקפן ההלכתי של פרקטיקות חדשות בתחום הקניין והחיובים – כדוגמת רישום מקרקעין בלשכת הרישום (טאבו) וחתימה על חוזה – היא באמצעות "קניין סיטוּמתָא" (ב"מ עד,א), שמשמעותו היא שלמנהג כיצד לבצע קניין בדרך מסוימת – הגם שדרך קניין זו אינה נזכרת במשנה ובתלמוד – יש תוקף (שו"ע חו"מ רא,א).[3]

כדי ליישם את דין "סיטומתא" צריך לברר מהו ה"מנהג" המקומי. בימינו, מנהגי ממון מעוצבים בדרך כלל על-ידי משפט המדינה הכולל את החוק והפסיקה האזרחיים, שכן בני אדם נוהגים להתקשר ביניהם באופן המועיל לפי המשפט במדינה. עם זאת, דין סיטומתא לא נקבע על פי המשפט האזרחי אלא לפי מידת השתקפותו של המשפט במנהג המדינה. משום כך, לצורך הכרעה בתוקפן ההלכתי של פרקטיקות מודרניות על סמך "קניין סיטומתא", לא די שפוסק ההלכה יברר את המשפט האזרחי במדינה, אלא עליו לבחון עד כמה המנהג בנוגע לפרקטיקה הנידונה תואם את המצב המשפטי.

לצורך הקביעה מהו ה"מנהג" ביחס לפרקטיקה משפטית מסוימת, כדוגמת רכישת מוצרים באינטרנט, יש לקחת בחשבון לא מה שיודעים אנשי משפט, ואף לא מה שחושב הציבור הרחב, אלא מה חושבים אלו המשתמשים בפרקטיקה הנידונה.

התחייבות לבצע פעולה – כדוגמת התחייבות למכר – אשר מלווה במעשה קניין, מכוּנה "קניין אתן", ופוסקי ההלכה נחלקו בשאלה אם יש לה תוקף. רוב האחרונים, ובכללם פוסקים ודיינים בזמננו, פסקו כי כאשר נהוג לבצע התחייבויות כאלו, כמקובל בחוזים בימינו, יש להן תוקף חוזי מדין סיטומתא. שכן, קניין סיטומתא מועיל לא רק לשם העברת זכות קניינית, אלא גם לשם מתן תוקף להתחייבות חוזית.[4]

ב. רכישת מוצרים באמצעות כרטיס אשראי

1. בעלי ההלכה בימינו              

השימוש בכרטיסי אשראי כאמצעי תשלום, החל בארה"ב בתחילת המאה ה-20, הגיע לישראל במחצית השנייה של שנות ה-70 של אותה מאה, ומאז הוא רק הולך ועולה.[5]

שאלת תוקפה ההלכתי של רכישת מוצרים – קרי: מיטלטלין[6] – באמצעות כרטיס אשראי נידונה, אגב עניין אחר, על-ידי הרב יעקב אריאל[7] בתשובה משנת תשל"ה. הרב אריאל פסק שמכיון שנהגו לקנות בכרטיסי אשראי, יש לקנייה בדרך זו תוקף מכוח קניין סיטומתא. כך סברו גם חכמים נוספים.[8] אחרים השתיתו את תוקפה של הרכישה על דרכי קניין אחרות,[9] וכן על הכלל "דינא דמלכותא דינא".[10]

חכמי הלכה אלו, שהעניקו תוקף קנייני לפרקטיקה זו מכוח החוק והמנהג, הבינו שתשלום בכרטיס אשראי הוא דרך קניין היוצרת בממכר "קניין גמור", ולפיכך בכוחו להעביר את הבעלות בממכר לידי הרוכש.[11] כמה מהם קבעו כך גם במקרה שהממכר אינו ברשות המוכר, או טרם יוצר ("לא בא לעולם").[12] אולם לעניות דעתי, בדיקה הן של החוק והן של "מנהג המדינה" בישראל מובילה למסקנה הלכתית אחרת, כפי שיובהר להלן.

2. השלב החוזי: החוק במדינת ישראל והמנהג

לפי החוק והמנהג בישראל, כרטיס אשראי אינו יוצר קניין אלא הוא אמצעי תשלום. לפי דיני הקניין האזרחיים, עסקת מכר מתבצעת בשני שלבים:

  • השלב החוזי (המכוּנה גם השלב האובליגטורי, קרי: שלב ההתחייבות). שלב זה משתכלל בעת שנִכְרָת בין הצדדים חוזה מחייב, שעיקרו התחייבות המוכר להעביר לקונה את הבעלות בממכר, וכנגדה התחייבות של הקונה לשלם את תמורת הממכר.[13]
  • השלב הקנייני מתרחש בעת העברת הבעלות בממכר אל הקונה.

פעמים רבות מתבצעים שני השלבים בו זמנית,[14] אך לא אחת קיים פער זמנים ניכר ביניהם,[15] שקיומו עלול לגרום לבעיות משפטיות שונות.[16]

חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), קובע בסעיף 1, כי "חוזה נִכְרת בדרך של הצעה וקיבול". רבים מחוזי המכר נכרתים בטרם בוצע תשלום, והתשלום הוא רק תנאי בחוזה, שקיומו מוטל על הקונה.[17] עם זאת, במקרים רבים של מכירת מוצרים לא משתכלל חוזה עד לביצוע התשלום. לפי החוק, קיבול יכול להיות בהתנהגות.[18] כשאדם נכנס לחנות ונוטל בידו מוצר או מזמין מוצר אשר יסופק לו מאוחר יותר, יש כאן "הצעה" מצד המוכר למכור לקונה את המוצר אם הלה יסכים לשלם את מחירו. ביצוע התשלום על ידי הקונה – במזומן או בכרטיס אשראי – מהווה "קיבול" בהתנהגות מצידו להצעת המוכר, ומשכלל את החוזה בין הצדדים.[19]

לפי החוק האזרחי, אם כן, תשלום בכרטיס אשראי הוא שימוש באמצעי תשלום. לעתים נכרת החוזה עוד בטרם ביצוע התשלום. אולם, במכירת מוצרים פעמים רבות ביצוע התשלום הוא אשר משכלל את חוזה המכר בין הצדדים. יתר על כן, יש סוגי עסקאות שבהם החוזה אינו משתכלל אפילו לאחר התשלום ומסירת המוצר אלא במועד מאוחר יותר.[20] בכל מקרה, ברור כי אין בכוחו של תשלום בכרטיס אשראי להקנות לרוכש בעלות (קניין) בממכר נשוא העִסקה.

כאמור לעיל, לצורך דין סיטומתא, לא די שכך קובע החוק האזרחי ביחס לתשלום בכרטיס אשראי, אלא יש לבחון מהו ה"מנהג" אצל הנוקטים פרקטיקה זו. דומה כי גם הקונה המצוי המשלם עבור מוצר בכרטיס אשראי אך טרם קיבלו לידיו, מבין כי בעת ביצוע תשלום כאמור מתבצעת "עסקה" – קרי: נכרת חוזה בינו לבין המוכר.

לאור האמור עולה, שמכוח דין "סיטומתא" תשלום בכרטיס אשראי בעסקת מכר עשוי לשכלל חוזה בין הקונה למוכר, אם לא השתכלל החוזה קודם לכן. משמעות הדברים היא, שלאחר ביצוע התשלום מחוייב המוכר לספק לקונה את המוצר המוסכם, אם לא בוצעה האספקה באופן מיידי, והקונה מצדו מחויב לשלם את מלוא התמורה אם זו טרם שולמה.

3. השלב הקנייני: החוק במדינת ישראל והמנהג

האם מועד ביצוע התשלום בכרטיס האשראי הוא גם המועד ההלכתי שבו עוברת הבעלות בממכר לידי הקונה? סבורני, שבחינת החוק והמנהג באשר לנקודה זו, מוליכה לתשובה שלילית. לפי החוק הישראלי, בהעדר הסכם אחר בין הצדדים, הבעלות במיטלטלין עוברת "במסירתו" של הממכר לקונה, בין אם בוצע התשלום ובין אם לאו.[21] בפסיקה בישראל אומצה הגישה, שדי בהעמדת הממכר לרשות הקונה גם אם טרם בוצעה מסירה פיזית.[22]

ומן החוק לבירור המנהג. הקונה המצוי יודע שהמוכר צריך לספק לו את המוצר ששילם עבורו במועד שנקבע, אך בדרך כלל אינו נותן את דעתו לשאלה מתי עוברת אליו הבעלות במוצר. מדובר אפוא במציאות שבה אין "מנהג" ברור באשר למועד העברת הבעלות בממכר. לפיכך, לא ניתן ליישם את דין סיטומתא לגבי מועד העברת הבעלות, ושאלה זו תוכרע בהתאם לדיני הקניין הרגילים בהלכה. לפי ההלכה, הבעלות במיטלטלין עוברת בעת מסירת המיטלטלין לקונה ("משיכה" או "הגבהה").[23] מבחינה הלכתית, זהו אם כן המועד שבו עוברת לידי הקונה הבעלות בממכר שעליו שילם בכרטיס אשראי.

נסכם את שראינו עד כה: לפי פוסקי ההלכה, שדבריהם הובאו לעיל, הבעלות במוצר שנקנה בכרטיס אשראי עוברת לקונה בעת ביצוע התשלום. לעומת זאת, מסקנתנו לאור בירור החוק והמנהג בישראל היא, שתשלום בכרטיס אשראי הוא רק אמצעי תשלום; ברכישת מוצרים הוא עשוי לשכלל את חוזה המכר בין הצדדים, אם לא שוכלל החוזה קודם לכן. בכל מקרה, הבעלות (הקניין) במוצר תעבור לקונה רק בעת המסירה הפיזית.

ג. מועד העברת הבעלות – למאי נפקא מינה?       

לשאלת המועד שבו עוברת הבעלות בממכר עשויות להיות נפקויות חשובות לדינא ביחס למאורעות שעשויים להתרחש בתקופה שבין ביצוע התשלום לבין מסירת הממכר לקונה, בעת שהממכר מצוי עדיין ברשות המוכר, ובהם: חדלות פרעון של המוכר.[24]

אציג נפקות זו באמצעות דוגמה. קונה נכנס לרשת מוצרי חשמל "אור הגנוז בע"מ", מזמין מקרר מדגם מסויים ומשלם עבורו בכרטיס אשראי. החברה המוֹכרת מתחייבת, שהמוצר יסופק לקונה בתוך שבעה ימי עבודה בתיאום מראש. דא עקא, לאחר ביצוע התשלום, ועוד בטרם מועד האספקה, נקלעת המוכרת להליך של חדלות פרעון (כגון הליכי פירוק). למן מועד ביצוע ההזמנה ואילך היה מצוי במחסני המוכרת מקרר אחד בלבד מן הסוג שהזמין הלקוח. מה יפסוק בית הדין?

התשובה תלויה במעמדו ההלכתי-משפטי של הממכר בעת כניסת המוכרת להליך חדלות הפרעון. לדעת הפוסקים שקבעו שבעת ביצוע תשלום בכרטיס אשראי עוברת ללקוח זכות קניינית בממכר, יש לקונה זכות קניינית במקרר הבודד מן הסוג שהזמין המצוי במחסני המוכרת. לפיכך, הליך חדלות הפרעון שאירע לאחר ביצוע התשלום לא יפגע בזכותו של הקונה, שכן המקרר מצוי כבר בבעלותו. הקונה זכאי אפוא ליטול את המקרר (שלו) מן המחסן.

לעומת זאת, לפי מסקנתנו לעיל – לפיה הבעלות בממכר עוברת לקונה רק בעת המסירה הפיזית – כאשר הליך חדלות הפרעון החל לפני המסירה, הממכר עודנו ברשות המוכרת. התוצאה היא, שהמקרר לא יוכל לעבור לבעלות הקונה, אלא ייוותר במסת הנכסים של המוכרת שתעמוד לחלוקה בין נושיה במסגרת הליכי חדלות הפרעון. הקונה, שהוא נושה בלתי מובטח[25] של המוכרת, לא יזכה לקבל לידיו את המקרר אלא לכל היותר החזר כספי, בדרך כלל החזר חלקי ביותר, של הסכום ששילם.[26]

הרב צבי יהודה בן-יעקב[27] קבע ביחס לרכישה בכרטיס אשראי, שהמועד ההלכתי המדוייק מכוח דין סיטומתא שבו מקבלת העסקה תוקף קנייני הוא, "הרגע שבו חותם הלקוח על השובר המונפק (=slip) מתוך מכשיר ההדפסה, ולא הרגע בו הוא מוסר את כרטיסו למוכר או כשהכרטיס מועבר במכונה ("מגוהץ"), שהרי יש להניח שעד לרגע החתימה רשאים שני הצדדים לחזור בהם."

אולם, דומה כי קביעה זו אינה תואמת את החוק בישראל, וביחס לחלק מבתי העסק כיום גם לא את המנהג. אמנם, החוק הישראלי קובע שעסקת אשראי בין לקוח לבין ספק צריכה לכלול חתימה של הלקוח,[28] וכי חתימת הלקוח מהווה ראיה לכאורה על ביצוע העסקה.[29] אולם גם לעסקה בכרטיס אשראי ללא חתימת הלקוח יש תוקף משפטי, ולהוציא מקרים ספורים הקבועים בחוק, לא יוכל איש מן הצדדים לחזור בו ממנה.[30] לפי החוק אם כן, ברגע שמועבר הכרטיס על-ידי הספק, מתבצעת עסקת התשלום וכמוסבר לעיל, במקרים רבים זהו גם המועד שבו נקשר חוזה מחייב בין הצדדים.

באשר למנהג, נראה כי במקרה זה לשינוי הטכנולוגי יש גם נפקות הלכתית. בעבר "גיהצו" את כרטיס האשראי במכשיר ידני. השובר שנחתם על ידי הלקוח היה מועבר לחברת האשראי, ובלא העברתו הפיזית של השובר לא ניתן היה לחייב את הלקוח. במציאות זו היה מקום לומר, כדברי הרב בן-יעקב, שכל עוד לא נחתם השובר, אין לצדדים גמירות דעת מלאה לביצוע העסקה. היום לעומת זאת, ברוב בתי העסק משתמשים במכשיר אלקטרוני, ובעת העברת הכרטיס מועברים פרטי הלקוח וגובה החיוב אל חברת האשראי באופן מקוּוָן (on line).

זאת ועוד: בחלק מבתי העסק כיום מסתפקים בהעברת הכרטיס במכשיר האלקטרוני ולא דורשים מבעליו לחתום על השובר. לטעמי, בבתי עסק שנוהגים כך, ומנהגם מוּכר ללקוחותיהם, העסקה מקבלת את תוקפה ההלכתי החוזי ברגע העברת כרטיס האשראי במכשיר, ואחר כך אין הצדדים רשאים לחזור בהם.[31] לעומת זאת, בבתי עסק הדורשים חתימה של הלקוח, ייתכן שהצדדים רשאים לחזור בהם מן העסקה עד שנחתם השובר, כדברי הרב בן-יעקב.אכן, כאמור לעיל, לפי החוק יש תוקף לעסקה גם ללא חתימת הקונה. אולם, כאשר הוא מבצע את התשלום בבית עסק שמקפיד על חתימת השובר, אפשר שהקונה – שאינו מודע בדרך כלל לחוק האזרחי, אך מכיר את מנהגו של בית העסק[32] – אינו גומר בדעתו להתחייב עד לרגע החתימה.

ד. רכישת מוצרים במסירת פרטי כרטיס אשראי בטלפון

בדונו בתוקף עסקאות באמצעות כרטיס אשראי, משאיר הרב בן-יעקב[33] בצריך עיון את השאלה מהו רגע ה"קניין" כשהעסקה נעשית דרך הטלפון ובלא חתימה.

כפי שהובהר לעיל, תשלום בכרטיס אשראי הוא אמצעי תשלום. במקרים רבים בכוחו לשכלל התחייבות חוזית במכר מוצרים, אם זו לא שוכללה עוד לפני התשלום, אך הוא אינו מעניק לקונה זכות קניינית בממכר. מכיון שנהוג לבצע רכישות בכרטיס אשראי דרך הטלפון גם בלא חתימת הקונה, ותשלום בדרך זו תקף לפי החוק,[34] הרי שגם פרקטיקה זו עשויה ליצור התחייבות חוזית תקפה מכוח קניין סיטומתא. לעניין הרגע שבו נכרת החוזה, נראה שבחינת החוק והמנהג מובילה למסקנה שחוזה המכר נשלם בדרך כלל[35] עם תום מסירת הפרטים[36] הנדרשים לביצוע העסקה[37] על-ידי הלקוח.[38]

אמנם, מכיון שעסקינן בעסקה הנעשית בדיבור‑פה, ייתכן שתוקפה של פרקטיקה זו מכוח קניין סיטומתא תלוי במחלוקת ראשונים.[39] שכן, יש מן הראשונים שסברו שקניין סיטומתא תקף רק כאשר נעשה מעשה, אך אין לו תוקף כשנעשה בדיבור בלבד.[40]

ה. מסחר אלקטרוני (e-commerce)

כרקע לדיון ההלכתי נקדים תיאור עובדתי קצר על-אודות דרך הביצוע של מסחר אלקטרוני. הקונה גולש לאחד מאתרי המכירות ברשת. לאחר שבחר במוצר הרצוי לו, מופיע מסך שבו הוא מתבקש למסור את פרטיו האישיים ולבצע תשלום מקוּוָן, לרוב באמצעות מסירת פרטי כרטיס האשראי שברשותו.[41] לסיום נדרש הקונה לאשר את העסקה באמצעות לחיצה על כפתור המופיע על המסך, שעליו רשום "קְנה" וכדומה. בלחיצה זו מביע הקונה את הסכמתו לרכישת המוצר במחיר ובתנאים שפורטו באתר.

כמה מחברים סוברים שיש תוקף הלכתי קנייני למסחר אלקטרוני מכוח דין סיטומתא.[42] לדבריהם, משנתבצעה פעולה זו, מתרחש הקניין בממכר.[43] כמה מן הכותבים מציינים שיש מקום ליתן תוקף לדרך קניין זו גם מכוח "דינא דמלכותא".[44]

ראוי לציין שנכון לכתיבת שורות אלו טרם נחקק בישראל חוק המסדיר מסחר אלקטרוני, אולם לאחרונה אושרה הצעת חוק בנושא זה.[45] על מסחר בדרך זו חלים – וגם ימשיכו לחול, אם וכאשר יאושר החוק – החוקים הכלליים ובהם: חוק החוזים; חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970; וחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק המכר). אם מדובר בעסקה צרכנית[46] – ופעמים רבות זה המצב – חל גם חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; ואם התשלום נעשה באמצעות כרטיס אשראי, כמקובל – חל גם חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו‑1986.

לפי החוק בישראל, לחוזה שנִכרת בדרך אלקטרונית יש תוקף חוזי. פרסום של מוצר למכירה, בצירוף תיאורו המילולי או החזותי ומחירו, מהווה הצעה מצד המוכר.[47] הקיבול של הקונה לחוזה‑מכר אלקטרוני מתבצע בדרך כלל, כמתואר לעיל, על ידי מסירת פרטי כרטיס האשראי שברשותו ולחיצה על כפתור המביע את הסכמתו לתנאי העסקה.[48]

לגבי האפשרות לבטל עסקה אלקטרונית שנכרתה, מחמת טעות בהקשה על המקלדת או מכל סיבה אחרת, יחולו דיני החוזים הרגילים,[49] ובעסקאות צרכניות – יחול ההסדר המיוחד של חוק הגנת הצרכן, המאפשר לצרכן לבטל "עסקת מכר מרחוק".[50]

חכמי ההלכה שדנו במסחר האלקטרוני, בחנו אותו בדרך-כלל כעסקה קניינית ביחס לממכר נשוא העסקה, ולא כעסקה חוזית. משום כך ציינו כמה מהם, שגם אם משתיתים את תוקפה של פרקטיקה זו על קניין סיטומתא, עדיין קיימות מספר בעיות מצד דיני הקניין ביחס לקניית הסחורה. יצוין שבעיות אלו אינן בלעדיות למסחר האלקטרוני, והן אופייניות לענפים רבים במסחר המודרני. הבעיות נובעות מאופי המסחר בזמננו. בעוד שבעבר היה המסחר מתבצע על-פי רוב בנכסים מוחשיים, כיום הוא מתבצע לעתים קרובות בנכסים עתידיים ובזכויות חוזיות מופשטות. לאור האמור מעלים כמה מחכמי ההלכה את הבעיות הבאות ביחס למסחר האלקטרוני:

  1. "דבר שלא בא לעולם" או "דבר שאינו ברשותו" (של המוכר): חלק גדול מן החברות המוכְרות מוצרים באמצעות הרשת אינן מחזיקות מלאי, אלא רוכשות את המוצר מן הספּק ומעבירות אותו לקונה רק לאחר ההזמנה. לעתים קורה שבּעת ההזמנה המוצר טרם יוצר,[51] ואם כך, לא ניתן לבצע קניין במוצר, שכן לפי ההלכה לא ניתן לקנות "דבר שלא בא לעולם" או "דבר שאינו ברשותו" של המוכר בעת מעשה הקניין.[52]
  2. 2.       "דבר שאין בו ממש": הקניין האלקטרוני אינו מתייחס לפריט הווירטואלי המוצג באתר, אלא להתחייבות לאספקתו בעתיד, ופעולת האספקה היא "דבר שאין בו ממש",[53] שלא ניתן להקנותו לפי ההלכה.[54]

לדעת הרב דיכובסקי, כדי לפתור בעיות אלו יש להשתית את הקניין האלקטרוני על דינא דמלכותא ועל קניין סיטומתא.[55]

כאמור לעיל, פוסקי ההלכה שדנו במסחר באינטרנט, הניחו שמדובר בעסקה קניינית. אולם, בדומה להערה לעיל ביחס להתייחסות ההלכתית לרכישה בכרטיס אשראי,[56] נראה אף לגבי מסחר אלקטרוני, שהשיח ההלכתי אינו תואם את המצב החוקי בישראל ואת המנהג המעוצב על פיו. לפי החוק והמנהג בישראל, לחוזה שנִכרת בדרך אלקטרונית יש תוקף חוזי בלבד, אך אין הוא מעניק לרוכש זכות קניינית בממכר כלשהו. אם כך, גם מבחינה הלכתית לאור דין סיטומתא, יש למסחר אלקטרוני תוקף חוזי בלבד ככל התחייבות למכר. כאמור לעיל, לשאלה אם מדובר בהתחייבות חוזית למכירת מוצר או בהעברת הבעלות במוצר לידי הקונה יש נפקות מעשית רבה.[57]

נוכח מסקנתנו זו, נפתרות הבעיות הקנייניות שהועלו על ידי פוסקי ההלכה ביחס למסחר אלקטרוני. כך למשל לגבי הקניית דבר שלא בא לעולם ודבר שלא בא לרשותו של המוכר: אי היכולת לבצע קניין – קרי, העברת בעלות – במוצר שטרם יוצר או טרם הגיע לרשות המוכר, אינה מונעת יצירת התחייבות חוזית של הצדדים לגבי מכירתו. אמנם, לפי ההלכה (שו"ע חו"מ ס,ו) אין תוקף להקניית דבר שלא בא לעולם או דבר שלא בא לרשותו, אך יש תוקף להתחייבות להקנותם. גם העובדה שמדובר באספקה עתידית, שהיא בגדר "דבר אין בו ממש" אינה מהווה בעיה. שכן, בשונה מהקנייה של פעולה כדוגמת אספקה, שאינה אפשרית, יש תוקף הלכתי להתחייבות לאספקה של ממכר מסויים (כאשר התחייבות כזו נהוגה ומקובלת),[58] כגון: התחייבות לספק לקונה מכשיר חשמלי בדגם מסויים שבו בחר מתוך הדגמים שהוצגו למכירה באתר.

לפי העמדה שהצגנו לעיל, כיון שמדובר בכריתת חוזה, ניתן לקבוע, מכוח קניין סיטומתא, שלמרות שהמסחר באינטרנט מתבצע תדיר במוצרים שאינם מצויים ברשות המוכר או שטרם יוצרו, ולמרות שמדובר באספקה עתידית – יש למסחר זה תוקף הלכתי כהתחייבות חוזית.

ו.  סיכום

חידושו העיקרי של מאמר זה, על רקע דברים שנכתבו בנושא דנן בעבר, הוא הקביעה כי רכישת מוצרים בכרטיס אשראי ומסחר אלקטרוני אינם יוצרים העברת בעלות ("קניין") בממכר נשוא העסקה, אלא לכל היותר התחייבות חוזית של הצדדים. למסקנה זו הגענו על בסיס "קניין סיטומתא" ועל סמך בירור המצב המשפטי על פי החוק האזרחי והמנהג במדינת ישראל.

להלן עיקרי הדברים שעלו מן הדיון לעיל:

א.  רכישת מוצר באמצעות כרטיס אשראי:

1.                      מעמדה ההלכתי:

  • כמה מחכמי ההלכה סברו על סמך המנהג ("קניין סיטומתא") וחוק המדינה ("דינא דמלכותא") שתשלום בכרטיס אשראי יוצר קניין, וכי בעת ביצוע התשלום עוברת לקונה הבעלות במוצר.
  • לעניות דעתי, בירור הלכתי לאור החוק האזרחי בישראל והמנהג מוביל למסקנה, כי כרטיס אשראי הוא רק אמצעי תשלום. תשלום באמצעותו עשוי לשכלל את חוזה המכר בין הצדדים (אם לא שוכלל קודם לכן), אך לא להעביר את הבעלות במוצר. מהות החוזה: התחייבות של המוכר לספק לקונה את המוצר מן הדגם שהזמין במועד שנקבע וכנגדה התחייבות של הקונה לשלם את מלוא התמורה (אם זו לא שולמה במלואה מראש).

2.      המועד המדויק שבו מתבצעת העסקה (כהתחייבות חוזית): בבתי עסק שאינם דורשים חתימת הלקוח ומנהג זה ידוע ללקוחות – יש תוקף הלכתי חוזי לעסקה מיד עם העברת הכרטיס במכשיר. בבתי עסק הדורשים חתימת הלקוח – ייתכן שאין הלקוח מתחייב עד לחתימה על השובר, ועד לרגע זה רשאים הצדדים לחזור בהם מן העסקה.

3.      המועד המדויק שבו עוברת הבעלות במוצר: הבעלות במוצר עוברת לקונה רק בעת מסירתו הפיזית.

4.      במקרה שהמוכר נקלע להליכי חדלות פרעון בין התשלום לבין אספקת המוצר: הקונה לא זכה במוצר ויש לו רק תביעה חוזית במסגרת הליכי חדלות הפרעון.

ב.   רכישת מוצר באמצעות מסירת פרטי כרטיס אשראי בטלפון:

  1. מעמדה ההלכתי: העִסקה יוצרת חוזה בין הצדדים (אם לא שוכלל החוזה קודם לכן), אך הבעלות במוצר עוברת רק בעת מסירתו הפיזית לקונה (הכל כאמור בסעיף הקודם, סעיפי משנה 1, 3, 4).
  2. המועד המדויק שבו מתבצעת העסקה (כהתחייבות חוזית): העסקה מקבלת תוקף הלכתי חוזי בתום מסירת הפרטים הנדרשים לביצוע התשלום על-ידי הלקוח.

ג.   מסחר אלקטרוני (e-commerce):

      מסחר אלקטרוני הוא רכישת מוצר המוצג באתר מכירות ברשת האינטרנט באמצעות תשלום מקוּוָן ולחיצה על כפתור המאשר את עסקת המכר. בלחיצה זו מביע הקונה את הסכמתו לרכישת המוצר במחיר ובתנאים שפורטו באתר.

  1. מעמדה ההלכתי:
    1. כמה מפוסקי ההלכה סברו על סמך המנהג ("קניין סיטומתא") וחוק המדינה ("דינא דמלכותא") שפרקטיקה זו יוצרת קניין במוצר ומעבירה את הבעלות בו לקונה והעלו, בין היתר, את השאלה האם יש לה תוקף לגבי מוצר שטרם הגיע לידי המוכר או שטרם יוּצר.
    1. לעניות דעתי, מסחר אלקטרוני יוֹצר התחייבות חוזית, ואין בעיה הלכתית להתחייב לספק מוצר שטרם הגיע לרשות המוכר או שטרם יוּצר.

2.    המועד המדויק שבו מתבצעת העסקה (כהתחייבות חוזית): העסקה מקבלת תוקף הלכתי חוזי בעת שהקונה לוחץ על הכפתור המאשר את פרטי העסקה.

ד.   רכישת תוכנות מחשב:                 ברכישת תוכנות מחשב, במסחר אלקטרוני או בדרכים אחרות, אין החוזה משתכלל לאחר התשלום ואספקת המוצר. שכלול החוזה מתבצע רק בעת שהקונה פותח את האריזה, ובדרך כלל רק לאחר שהוא מקיש "אני מסכים" בטרם ביצוע התקנת התוכנה. פעולה זו מהווה את הסכמתו לתנאֵי חוזה המכר. (ראו לעיל הערה 20).


[1].    תודתי נתונה לרבנים שעימם התייעצתי: הרב שלמה דיכובסקי, מו"ר הרב אשר וייס, הרב סיני לוי והרב רפאל שטרן.

[2].    באופן עקרוני, ניתן להסתמך על חוקי המדינה ישירות (לא באמצעות ה"מנהג" שיוצר החוק) מכוח "דינא דמלכותא דינא", ראו למשל להלן, ליד הערות 10 ו-44. אולם, בחלק מן המקרים הסתמכות על כלל זה היא בעייתית ודורשת דיון נפרד.

[3].    על נושא זה ראו בהרחבה: רון שלמה קליינמן, מנהגי הסוחרים בדרכי הקניין במשפט העברי (קניין סיטומתא), עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, תש"ס.

[4].    כך פסקו למשל: חתם-סופר חו"מ סי' סו ד"ה ומ"ש מעלתו דליקני; שו"ת צמח-צדק (שניאורסון) יו"ד סי' רלג; כסף-הקדשים חו"מ רא,א; שו"ת מהרש"ג ח"ג סי' קיג ד"ה אבל; ריא"ה הרצוג, פסקים-וכתבים, שו"ת כרך ט, חו"מ סי' עה-עו. וראו עוד: קליינמן, לעיל הערה 3, בעמ' 258-257; הרב איתמר ורהפטיג, ההתחייבות 188-115 (תשס"א). השאלות מה תוקפה ההלכתי המדויק של התחייבות חוזית ומה דינו של החוזר בו מהתחייבות כזו (כגון, האם דינו ב"מי שפרע") דורשות דיון נפרד החורג ממאמר זה.

[5].    ראו: דין וחשבון הוועדה לבדיקת הבעיות המשפטיות של כרטיסי אשראי (משרד המשפטים, תשמ"ב-1982); תמר גלעד, ההיבטים המשפטיים של מערכת כרטיסי אשראי בישראל, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר‑אילן, תשנ"ה; אפרים ברק ועמיר פרידמן, כרטיסי חיוב: היבטים משפטיים ומעשיים של כרטיסי אשראי ובנק (1997); גיל בריצמן, אמצעי‑תשלום: כרטיסי חיוב וכרטיסי אשראי (1998). הנתונים שבטקסט הם על פי ברק ופרידמן, שם, בעמ' 7. המסחר האלקטרוני הצרכני מעצים עוד יותר את מידת השימוש בכרטיסי אשראי, שכן כאמור להלן הוא מתבסס בעיקר על אמצעי תשלום זה.

[6].    שימוש בכרטיס אשראי במסגרת עסקאות מכר במקרקעין או בזכויות (חוזיות) דורש דיון נפרד.

[7].    שו"ת באהלה-של-תורה סי' צט עמ' 479 (תשנ"ח). השאלה עוסקת בחבר מושב שקנה דשן כימי, וחתם על טופס המחייב את חשבונו בהנהלת החשבונות של היישוב. בטרם הספיק ליטול את הדשן מן המחסן, בא חבר אחר שלא ידע על כך, שילם בעד הדשן ולקחו לביתו. הרב אריאל פסק (שם, 482), שהחתימה של הראשון על הטופס נחשבת "קנין גמור" מדין קניין סיטומתא. "שמכיון שדרך העולם ומנהג הסוחרים להתייחס לחתימה על מסמך כזה כאל גמר הקנין – הוי כקנין 'סיטומתא', שאין אחד מהם יכול לחזור בו." והוסיף: "וכן נהגו לקנות בכרטיס אשראי; וקנין זה [באמצעות אשראי במושב] דומה בצורתו לקנין בכרטיס אשראי." הרב אריאל (שם, 480) חזר והִשווה בין שתי הפרקטיקות הללו, "שצורת קנין זו [אשראי במושב] דומה בכל לקנין בכרטיס אשראי".

[8].    הרב צבי יהודה בן‑יעקב, "חזרה ממקח שנקנה באמצעות כרטיס אשראי", תחומין יז 282, 284 (תשנ"ז) [=שו"ת משפטיך-ליעקב ח"ב סי' יג (בשינויים קלים) עמ' קצח, רא]; הרב שלמה דיכובסקי, "האינטרנט בהלכה", תחומיןכב 333 (תשס"ב); הרב אליעזר שטיינברגר, "מסחר אלקטרוני – האם יש בו איסור ריבית?", תחומין כג 393 (תשס"ג).

[9].    (1) קניין באמצעות הענקת הנאה מן הקונה למוכר ("בההיא הנאה") – הרב משה אדלר, "קנין הנאה, והאם מועיל לכרטיסי אשראי", בלכתך-בדרך 76 (חורף תשס"ב). על יסוד ההקנאה "בההיא הנאה" אין כאן המקום להרחיב. ראו בעניין זה: קליינמן, לעיל הערה 3, בעמ' 114-113.

      (2) קניין כסף – אף שהקונה אינו משלם ישירות למוכר, אלא משלם לחברת האשראי, וזו משלמת מאוחר יותר למוכר, נחשב הדבר לקניין כסף מדין "עבד כנעני" (קידושין ז,א). דעה זו מניחה כדעת אותם אחרונים, שבמקום שנהגו לקנות מטלטלין בכסף ("מעות"), יש לכך תוקף מכוח קניין סיטומתא (ונמצא שגם דעה זו מתבססת למעשה על המנהג וקניין סיטומתא). ראו: הרב דיכובסקי, שם, בעמ' 332. לדעת הרב בן‑יעקב, יש דין של קניין כסף רק לאחר שחברת האשראי כבר שילמה למוכר, ראו מאמרו, שם, בעמ' 284 [=שו"ת משפטיך ליעקב, בעמ' קפז]. וכך הציע גם הרב שטיינברגר, שם, בעמ' 392, 395. לעומתם, יש שסברו שתשלום באשראי אינו בגדר קניין כסף. על הדעות בעניין זה ראו: הרב אריאל, לעיל, הערה 7, בעמ' 480; הרב עובדיה יוסף טולידאנו, עט-יוסף: משפט השכירות (תשס"ג), עמ' מא-מג.

[10].  הרב בן‑יעקב במאמרו, שם, בעמ' 282; הרב דיכובסקי, שם, בעמ' 333.

[11].  הרב אריאל קבע, שקנייה בכרטיס אשראי יוצרת "קנין גמור", כי כך "דרך העולם ומנהג הסוחרים" להתייחס לפרקטיקה זו; ראו דבריו שצוטטו לעיל הערה 7. הרב בן‑יעקב, שם, כתב שקנייה בכרטיס אשראי היא "כקנין סיטומתא… וא"כ הוי קנין גמור", והוסיף שהקניין חל מדין סיטומתא גם אם מדובר בממכר שאינו ברשותו או שלא בא לעולם. הרב דיכובסקי, שם, דן ב"קנין באינטרנט", ומבאר שתשלום לחברת האשראי מועיל מדין "קניין כסף": "אמנם כסף אינו קונה מטלטלין", אך במסחר אלקטרוני – שבו "הקנין" מתבצע באמצעות תשלום בהסכמה משותפת של מוכר וקונה ואינו מתבצע בממכר מסוים – ניתן לסמוך על הדעות ש"מועיל הקנין… לקנות בכסף". אמנם, הממכר הוא פריט וירטואלי ש"אין בו ממש", ופעמים רבות "לא בא לעולם" או "אינו ברשותו" של המוכר, אולם לדעתו, ניתן לפתור בעיות אלו מכוח קניין סיטומתא ודינא דמלכותא. הרב שטיינברגר, לעיל הערה 8, בעמ' 395, פרק ט סעיף ג, הציע (בלא להכריע) "שבמקח הנעשה ע"י כרטיס אשראי יש קנין… מצד סיטומתא, דהוי קנין גמור".

[12].  הרב בן‑יעקב, שם; הרב דיכובסקי, שם.

[13].  בדרך כלל, כולל הסכם מכר גם התחייבויות נוספות, כגון מועדי תשלום ומועד אספקת הממכר לקונה.

[14].  עסקאות כאלו, הקרויות עסקאות ריאליות, הן חלק גדול מעסקאות המכר היומיומיות. למשל, אדם נוטל מוצר מן המדף בחנות ומשלם בעבורו למוכר. כריתת החוזה והעברת הקניין במוצר באין כאחד.

[15].  למשל, אדם מזמין מכשיר חשמלי ומסכם עם המוכר על מחיר ומועד אספקה (שלב חוזי). האספקה – קרי: מסירת הממכר לקונה – נעשית כעבור כמה ימים (שלב קנייני). דוגמה זו תידון בהמשך.

[16].  הבעיות הקלאסיות שעלולות לקרות בתקופת הביניים שבין השלב החוזי בעסקת מכר לבין השלב הקנייני הן: אבדן הממכר או קלקולו, חדלות פרעון של המוכר, הטלת עיקול על נכסי המוכר.

[17].  למשל, ספּק מוכר לקמעונאי סחורה באשראי (מה שמכוּנה בעגה: "שוטף פלוס… שלושים/שישים"). כריתת החוזה מתבצעת כאשר סוכמו ביניהם תנאי החוזה, בלא קשר למועד התשלום העתידי.

[18].  סעיף 6(א) לחוק החוזים: "הקיבול יכול שיהיה במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת, אם דרכים אלה של קיבול משתמעות מן ההצעה."

[19].  בחוק החוזים ובחוק הגנת הצרכן לא מצוין מהו המועד המדויק שבו נכרת החוזה בעסקאות של מכירת מוצרים או שירותים. דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים 186-182 (תשנ"א), סוקרים כמה גישות בנושא זה. בדברינו אנו הולכים בעקבות דעתם שם, שהגישה הראויה היא לראות במוכר מציע, ובתשלום מצד הקונה קיבול. ואם כך, החוזה בין הצדדים נכרת בעת התשלום.

[20].  הדוגמה הקלאסית היא רכישת תוכנות מחשב. התוכנה משווקת בצירוף נוסח סטנדרטי של "חוזה רשיון", המודפס על האריזה החיצונית של המוצר והמכוּנה משום כך "חוזה עטיפת צלופן" (Shrink-Wrap Agreement). בחוזה נכתב, כי פתיחת האריזה מהווה הסכמה וקיבול של תנאיו. במסחר האלקטרוני מופיע "חוזה הרשיון" בדרך כלל על מחשבו של הרוכש, לפני התקנת התוכנה. הרוכש נדרש להקיש "אני מסכים" בטרם ביצוע ההתקנה, ובכך מקבל את תנאי הרשיון. חוזה מסוג זה קרוי "חוזה הקש-וקבל/הצבע ולחץ" (Point-&-Click Agreement). ראו: נרדה בן צבי "האינטרנט כמדף וירטואלי" שערי משפט, א (תשנ"ז-תשנ"ח) 223-215 (תשנ"ח); יהונתן בר-שדה האינטרנט והמשפט המסחרי המקוון 81-75 (מהד' שנייה, 2002).

[21].  סעיף 33 לחוק המכר, התשכ"ח-1968, קובע: "הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות."

[22].  ע"א 188/84 "צור", חברה לביטוח בע"מ נ' חדד, פ"ד מ(3) 1, 9-8 (1986).

[23].  שו"ע חו"מ קצח,א.

[24].  נפקות נוספת תהא במקרה שבתקופת זמן זו הוטל עיקול על נכסי המוכר על ידי נושיו.

[25]נושה בלתי מובטח הוא נושה שחובו אינו מובטח באמצעות בטוּחה קניינית, כגון משכון או משכנתא.

[26].  דיני חדלות פרעון צריכים להיקבע לפי חוקי המדינה, ראו: שו"ת אגרות-משה, חו"מ, ח"ב, סי' סב. אמנם, יש שחלקו על דעה זו. ראו: הרב יעקב ישעיה בלוי, פתחי-חושן, הלוואה, פ"ב, הערה סג (תשמ"ג).

[27].  במאמרו, לעיל הערה 8, בעמ' 282 (הסוגריים העגולים במקור) [=שו"ת משפטיך-ליעקב, לעיל הערה 8, בעמ' קצט (בשינויים קלים)].

[28].  סעיף 8 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986 (להלן: חוק כרטיסי חיוב), וסעיף 5 לתקנות כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן: תקנות כרטיסי חיוב).

[29].  ראו סעיף 8 לחוק כרטיסי חיוב, שכותרתו "המסמך בעסקה": "חתימה של לקוח על מסמך המעיד על העסקה בינו לבין ספק שבו צוינו פרטים אישיים של הלקוח ופרטים אחרים, כפי שנקבעו בתקנות, מהווה ראיה לכאורה לביצוע העסקה בידי הלקוח".

[30].  לפי סעיף 9 לחוק כרטיסי חיוב, עִסקת אשראי שבוצעה ללא חתימת הלקוח נקראת "עסקה במסמך חסר". היא תקפה אם כי תוקפּה מסויג. אם הודיע הלקוח למנפיק תוך 30 יום מיום שנמסרה לו הודעת החיוב, "שהוא לא ביצע את העסקה או שפרטי המסמך הושלמו שלא בסכום שבו התחייב הלקוח, ישיב לו המנפיק את סכום החיוב… לפי העניין, תוך חמישה עשר ימים מיום מסירת הודעת הלקוח". אם מדובר בעסקה צרכנית, שמורה לצרכן הזכות לחזור בו גם לפי חוק הגנת הצרכן. ראו להלן, הערה 50.

[31].  לכאורה, צד החוזר בו לאחר העברת כרטיס האשראי דינו ב"מי שפרע", כדינו של כל החוזר בו מהסכם מכר שלוּוה בנתינת מעות (משנה, ב"מ ד,ב; שו"ע, חו"מ רד,א). אולם, ההכרעה בעניין זה תלויה בשאלה, האם תשלום בכרטיס אשראי דינו כתשלום כסף מזומן או אינו אלא התחייבות ממונית ("מִלווה"), ואין כאן המקום לדון בכך. וראו עוד לעיל, הערה 4.

[32].  גם למנהג של בית עסק יחיד ביחסיו עם לקוחותיו או עובדיו יש תוקף הלכתי מחייב של "מנהג", כאשר מנהג זה ידוע לאחרונים. ראו: שו"ת אגרות-משה חו"מ ח"א סי' עה, עמ' קלב; שם, סי' עו.

[33].  במאמרו, לעיל הערה 8, בעמ' 282 [=שו"ת משפטיך ליעקב, לעיל הערה 8, בעמ' קצט].

[34].  ראו לעיל, הערה 30.

[35].  אלא אם כן מדובר בעסקאות מן הסוג שתואר לעיל, הערה 20, שם נכרת החוזה במועד מאוחר יותר.

[36].  עסקה טלפונית היא חוזה שנכרת בעל פה, וחלים עליה חוקי החוזים. מסירת הפרטים מפי הלקוח במענה ל"הצעת" המוכר, מהווה "קיבול" הנדרש כדי לתת תוקף לחוזה. ראו: סעיפים 1, 2 ו-5 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. לפי סעיף 23 לחוק, "חוזה יכול שייעשה בעל פה…".

[37].  לפי סעיף 5(א) לתקנות כרטיסי חיוב: "מסמך המעיד על עסקה בין לקוח לבין ספּק, יכלול פרטים אלה:
(1) שם הספּק; (2) שם הלקוח; (3) המספר המוטבע על הכרטיס; (4) סכום העִסקה; (5) תאריך ביצוע העִסקה; (6) חתימת הלקוח". לפי ס"ק (ב): "בעִסקה עם תשלום נדחה, יכלול המסמך שבעסקה גם פרטים אלה: (1) מספר התשלומים; (2) מועדי החיוב או שיטה לקביעתם; (3) סכום כל תשלום". הפרט היחיד החסר בעִסקה טלפונית הוא אפוא חתימת הלקוח.

[38].  על עסקה טלפונית בכרטיסי אשראי ראו עוד: דין וחשבון, לעיל הערה 5, בעמ' 23-22, 56; גלעד, לעיל הערה 5, בעמ' 219-216; ברק ופרידמן, לעיל הערה 5, בעמ' 76-72; בריצמן, לעיל הערה 5, בעמ' 273-270.

[39].  כתבתי "ייתכן", כי יש מקום לטענה שהעסקה אינה נעשית בדיבור בלבד, שכן מתלווה אליה כתיבת פרטי הלקוח על ידי המוכר או מי מטעמו, וזו עשויה להיחשב כ"מעשה". זאת בהנחה שגם מעשה מצד המוכר, ולא רק מצד הקונה, עשוי להיחשב מעשה קניין. בעניין האחרון ראו: קליינמן, לעיל הערה 3, בעמ' 127, הערה 122.

[40].  שו"ת הרא"ש כלל יב סי' ג, ובעקבותיו פוסקים נוספים.

[41].  יש כיום גם דרכים אחרות לתשלום אלקטרוני, כגון כסף אלקטרוני (e-cash) או המחאה אלקטרונית. ראו: בר-שדה, לעיל, הערה 20, בעמ' 312-309.

[42].  הרב יחיאל וסרמן, "ביצוע קנין באינטרנט", תחומין יח 251-248 (תשנ"ח); הרב דיכובסקי, לעיל הערה 8, בעמ' 333-332; שבתי אטלו, "כיצד קונים בעידן ה‑e-commerce?", חידושי תורה@NDS 1, חלק עברי 9-8 (תשס"א); הרב ישראל גליקמן, "הארות בעניין מסחר וקניין באינטרנט", חמדת-הארץ א 217-209 (תשס"א) (וראו בסיכום, סעיף ג); הרב שטיינברגר, לעיל הערה 8, בעמ' 393, מציע (בלא להכריע): "אם מנהג העולם לסיים מקח [באינטרנט] ע"י הקשת מספר כרטיס האשראי באתר הקניות, יועיל מנהג זה לעשותו קנין סיטומתא… [ואז] חל קנין גמור". הרב וסרמן, שם, מטעים שאף לסוברים כדעת הרא"ש (לעיל, הערה 40), שקניין סיטומתא דורש מעשה ולא די בדיבור בעלמא, מסחר אלקטרוני אכן נעשה באמצעות מעשה פיזי: הקשה על עכבר המחשב או על מקש המקלדת.

[43].  הרב גליקמן, שם, בעמ' 216-215, כותב שבמקרים רבים מבטלים לקוחות את העסקה בטרם מגיע החפץ לביתם, אף שהם מחוייבים בדמי-ביטול. לפיכך הוא סבור שהעסקה נגמרת רק כאשר מגיע החפץ לידי הקונה, או לפחות כאשר הכסף מועבר מחברת האשראי לידי המוכר. ברם, נראה לנו שדבריו אינם משקפים את הפרקטיקה הנהוגה, ואף לא את ההסדר לפי החוק בישראל. ראו להלן.

[44].  הרב וסרמן, לעיל הערה 42 (בהסתמך על אבן-האזל); הרב דיכובסקי, לעיל הערה 8, בעמ' 333.

[45].  הצעת חוק מסחר אלקטרוני, התשס"ח-2008, ה"ח 321, אושרה בינואר 2008.

[46].  לפי סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981: "צרכן" – "מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי."

[47].  לפי סעיף 2 לחוק החוזים "הצעה" דורשת שלושה מרכיבים: פנייה של המציע לניצע או לציבור, המעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר בחוזה, והיא מסוימת דיה.

[48].  ראו סעיף 5 לחוק החוזים: "הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע והמעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע לפי ההצעה." לגבי דרך ההצעה והקיבול בחוזה אלקטרוני ומועד כריתתו המדויק של החוזה, ראו: בר-שדה, לעיל הערה 20, בעמ' 75-61.

[49].  לפי פרק ב לחוק החוזים, ניתן לבטל חוזה שנפל פגם בכריתתו, כגון טעות או הטעיה.

[50].  ראו סעיף 14ג(ג) לחוק הגנת הצרכן. לפי ס"ק (ו), "עסקת מכר מרחוק" היא "התקשרות בעסקה של מכר נכס או של מתן שירות, כאשר ההתקשרות נעשית בעקבות שיווק מרחוק, ללא נוכחות משותפת של הצדדים לעסקה"; ו"שיווק מרחוק" – "פניה של עוסק לצרכן באמצעות דואר, טלפון, רדיו, טלויזיה, תקשורת אלקטרונית מכל סוג שהוא… או באמצעי כיוצא באלה."

[51].  הרב דיכובסקי, לעיל הערה 8, בעמ' 333-332; אטלו, לעיל הערה 42, בעמ' 11-10; הרב גליקמן, לעיל הערה 42, בעמ' 215.

[52].  רמב"ם הל' מכירה כב,א וכן כב,ה; שו"ע חו"מ רט,ד-ה; שם ריא,א.

[53].  בעיה זו ביחס למסחר אלקטרוני (אם כי באופן שונה מזה המוצג על ידינו כאן) העלו: הרב דיכובסקי, לעיל הערה 8, בעמ' 332; אטלו, לעיל הערה 42, בעמ' 10, בהערה. לפי חלק מן הראשונים, "קניין אתן" נחשב "דבר שאין בו ממש". ראו: אנציקלופדיה תלמודית, כרך ו, "דבר שאין בו ממש", עמ' תרי.

[54].  רמב"ם הל' מכירה כב,יג-יד; שו"ע חו"מ רג,א; שם ריב,א-ב.

[55].  הרב דיכובסקי, לעיל הערה 8, בעמ' 333.

[56].  ראו לעיל, ליד הערות 11-20.

[57].  ראו לעיל, ליד הערות 24-26.

[58].  מכוח דין סיטומתא. ראו לעיל ליד הערה 4.

Wrong ACF value

מאמרים נוספים באותו נושא

שם מאמרמחברמקורתאריך פרסוםקישור
תכשיט שעליו מודפס כל התנ"ך
הפעלת מטאטא רובוטי בשבתהרב ישראל רוזןאמונת עיתיךtest
מחליף חום במערכת סגורה לחימום מיםהרב מנשה צימרמןאמונת עיתיךתמוז תשפ"ב
כוונת השלכה לאקדחהרב שי סימינובסקי
צמיד חכם בשבתהרב ישראל רוזןאמונת עיתיךמרחשון תשע"ז
קיפול והרכבת קלנועית שבת Shabbattoהרב הראל דביראמונת עיתיךניסן תשפ"ב
הדלקת גז ביום טוב בכיריים חדישותהרב ישראל רוזןאמונת עיתיךתשרי תשע"ד
שימוש במעלית שבת שתוקנה בשבתהרב מנחם פרלאמונת עיתיךשבט תשפ"ב
צבירת אנרגיה סולרית להפעלה חשמלית בשבתהרב ישראל רוזןאמונת עיתיךניסן תשע"ג
גדרי החשמלהרב יעקב אריאלתחומיןתשפ"א

פרויקט דיגיטציה ומיון של תחומין

אודות תחומין

הצטרפו לחווית צומת