שים לב, זהו אתר סביבת פיתוח - zomet-dev.mycodix.com

שינוי זרם חשמלי ומד-מים דיגיטלי בשבת

הרב שמחה בונם לייזרזון

ראשי פרקים

א. מדי מים בשבת

השימוש במד-מים דיגיטלי החל בארה"ב כבר לפני כעשרים שנה, ובשנים האחרונות, מטעמי חיסכון בכוח אדם באיסוף הנתונים וברישומם הידני, עוברים בהדרגה הרשויות ותאגידי המים בארץ להשתמש בהם. במדי-מים אלו, השימוש במי הצריכה הביתית מתועד ברישום דיגיטלי ומשודר בהמשך למרכז הבקרה.

התקנת מדי-מים אלו עוררה שאלה הלכתית; האם מותר לפתוח את ברזי המים בשבת. בעקבות עליית שאלה זו על סדר היום הציבורי, נדרשתי לברר את הדבר ביסודיות, ובעיקר נדרשתי לבאר את דעתו הרמה של מרן הגרש"ז אוירבך שנדרש לדבר בקיץ תשנ"ד והשיב בקצרה עפ"י כמה יסודות. וכן לברר מה יעלה בנדון על פי מרן בעל החזון-איש ומרן הגרי"ש אלישיב שלא הורו למעשה בשאלה זו, אולם יש בדבריהם בית אב לנדון דידן. וזה החלי בס"ד.

בשעוני המים ישנם גלגלים מכניים קבועים המסתובבים מכוח תנועת המים. בעזרת גלגלי שיניים מועברת תנועה סיבובית זו לגלגל המשלים סיבוב כל כמות מים קצובה. גלגל זה צבוע בחלקו בצבע בהיר מחזיר-אור וחלקו בצבע כהה שבולע את קרני האור. במד המים קבועה נורית לד שנדלקת למשך זמן קצרצר במחזוריות קבועה ושולחת קרן אור לעבר הגלגל. כאשר קרן האור פוגעת בחלקו הבהיר של הגלגל היא נקלטת בחזרה ברַגָש פוטו-אלקטרי, וכאשר היא פוגעת בחלקו הכהה היא נבלעת ולא נקלטת ברַגָש. מד המים מצויד במחשב זעיר פנימי המחשב לפי כמות הפולסים החוזרת את מהירות סיבוב הגלגל ומתרגם זאת להספק המים הזורמים ולכמות מי צריכה מצטברת. שידור הנתונים ממד-המים אל מרכז הבקרה נעשה בזמנים קבועים, ללא תלות בשימוש במי הצריכה. במקביל לשידורם מתורגמים הנתונים הדיגיטליים שנאספו במחשב ומוצגים בתצוגה דיגיטלית של מספרים. הרזולוציה המוצגת נקבעת על פי היצרן, כאשר בדרך כלל בכמות המים המצטברת היא מכוונת לעשירית קוב שהם 100 ליטר.

ישנם סוגי מדי-מים שבהם גם חיישני הזרימה פועלים בשיטה דיגיטלית (ללא גלגל מכני). במדי-מים אלו משודרים בצינור המים גלי אולטרא-סאונד לכיוונים נגדיים, כשהם מרוחקים סנטימטרים ספורים זה מזה, גל אחד תמיד בכיוון זרימת המים ומשנהו בכיוון הנגדי. מהירות זרימת המים משפיעה השפעות זעירות על תדר גלי האולטרא-סאונד ושינויים אלו מחושבים לספיקת המים הנוכחית ולצריכה כוללת. גלים אלו משודרים במחזוריות שאינה תלויה בשימוש הצרכן. צרכן הפותח ברז מים גורם אמנם לתנודות בתדר, אך לא גורם לפתיחת מעגל חשמלי או לסגירתו.

ב. שינוי זרם חשמלי בשבת

כפי שנתבאר, פתיחת ברז מים אינה גורמת לפתיחת מעגל חשמלי או לסגירתו, אך היא עלולה להיות מזוהה ולהירשם ברישום דיגיטאלי על ידי המערכת. הרישום הדיגיטלי מתבצע ע"י שינויי זרמים מתחים ותדרים, וכאן המקום לברר את דעותיהם של גדולי ישראל שעסקו בסוגיה זו.

1. בירור בדעת החזו"א

נשתייר בידינו מתורתו של בעל החזון-איש רק מה שחרט בציפורן שמיר בספריו. ושם (שבת, סי' לח ס"ק ד) כתב לענין השימוש במתקני חליבה בשבת בקיבוץ חפץ-חיים שמותר להלביש את הצינור על דדי הפרה בשבת בשעה שהחשמל פועל בתנאי שאותו חלב ילך לאיבוד. מוכח לכאורה שלא חשש לאיסור בהגברת זרם שוודאי מתבצעת בידיים מיד עם הצמדת המתקן לדדי הפרה.[1] יש השוללים ראיה זו בטענה שמשאבות החלב בחפץ-חיים פעלו בעוצמה מלאה ללא הפסקה ולכן אין בהצמדתם לעטיני הפרה שינוי זרם. אלא שלדעת המומחים דבר זה לא קיים במציאות. ואף לא מצאנו כל רמז לכך בדברי החזו"א שצריך להיזהר שמשאבה תפעל במלוא העוצמה בעת הצמדתה לעטיני הבהמה, וכידוע, החזו"א היה מדקדק בדבריו, ואילו היה צריך היה מסייגם.[2]

עוד שמעתי מפי מהנדס יר"א ר' צבי מרכוס שצריכת החשמל של מדחסי קירור המצויים במקררים, מקפיאים ומזגנים וכד', עולה ביחס ישיר לטמפ' האידוי (טמפ' החלל המקורר), ויחד אתו עולה צריכת הזרם של המדחס. לפי זה כל פתיחת מקרר, וכל שכן הכנסת מאכל חם לתוכו, וכן כל פתיחת דלת בחדר ממוזג, גורמת להגברת הזרם כתוצאה מהכבדת העומס על המנוע. תופעה זו מתרחשת גם כאשר המנוע פועל ברציפות וללא כל קשר להשפעת התרמוסטט.[3]

לפ"ז הגברת הזרם ע"י פתיחת דלת המקרר הוי מעשה בגוף הדבר[4] שבאופן ודאי גורם להגברת זרם.

והנה לענין פתיחת מקרר פועל בשבת לא מצינו שום הוראה או מו"מ בדבר מהחזו"א[5]. ובארחות-רבינו (ח"א עמ' קמג) הביא בשם הגר"ח קנייבסקי מעשה רב ששכחו לנתק את זרם החשמל הרגיל מהמקרר בערב שבת והחזו"א התיר לפתוח את המקרר בשעה שהמנוע פועל ולהניח מגבת על הדלת שלא תיסגר שוב. לפי האמור לעיל, עי"כ האדם מגביר את הזרם להדיא בשבת.

יש לדון האם מדברי הגרשז"א לענין כר חשמלי יש ראיה שהגברת זרם אסורה לדעת החזו"א. בשש"כ (פרק לח הע' לא ובמילואים) התיר לסובל מכאבי בטן לומר לנכרי להפעיל עבורו כר חשמלי, וכן התיר לומר לו להגביר או להחליש את הזרם ע"י גלגל סיבובי המשנה את העוצמה. וביאר דאינו מוסיף חוט נוסף שידלק או יכבה אלא רק מגביר את הזרם או מחלישו ואין בזה שום איסור, הואיל והחוטים כל הזמן שחורים ולא מאדימים (אם הם מתאדמים ע"י הגברה זה ממש כמדליק אש). וכתב שם דלחזו"א יתכן שאסור. אך שם הסביר הטעם מפני שע"י ההגברה וההחלשה משתנה גם חלק מהחוט שבתוך ה'סליל' ממות לחיים. וא"כ, אדרבה, מדבריו משמע שאף החזו"א לא היה אוסר אם הזרם נמצא תמיד בכל הסליל ושינוי עוצמתו משנה את הזרם בכל האלמנט החשמלי. החשש שהעלה הוא משום שהכפתור הסיבובי (ה'סליל' =פוטנציומטר) עשוי ממקטעים שבכל הגברה מצטרף חלק נוסף שלא היה בו זרם כלל מקודם, ולכן יש להחשיבו כבונה 'ממות לחיים' לדעת החזו"א.

כיוצ"ב השיב הגרשז"א לשואל על שימוש בוַסַת עוצמת זרם חשמל (עמעם) ביו"ט:

לענ"ד נראה שלדעת החזו"א יש בזה משום בונה וסותר, כיון שמרחיב את מקום חלק מהסליל שהזרם עובר דרכו ונמצא שהוא ממית ומחיה. אך אם לא כחזו"א, מסתבר שביו"ט מותר שפיר להגביר ולהוסיף אור, ולא חשיב כמוליד דבר חדש. וכן כשהוא מקטין איננו מכבה לגמרי, כי החוט שבתוך הנורה עדיין אדום וחשיב אש, ולענ"ד אין זה שייך למכבה אע"פ שמקטין את האור.

אמנם בספר ישא-יוסף כתב הר"י אפרתי בשם הגר"ח קנייבסקי ששמע בשם החזו"א שהגברת זרם אסורה וחשיב מלאכה ממש, וכוונתו דהוא אסור מדאורייתא.

2. דעת הגרש"ז אוירבך

מרן הגרשז"א דן במקומות אחדים בענין הגברת זרם חשמל בשבת במכשירים חשמליים שאין בהם הבערה (ללא אלמנט חימום), ובירר את הדברים הדק היטב כדרכו בקודש, ופסק להלכה להיתר, וכל שכן כשהדבר נעשה בעקיפין.[6] בדין פתיחת מקרר בירר מרן[7] בעומק גדול (כמו שהעלה במכתבים ובספר מנחת-שלמה ח"א סי' י).  וסיים באופן ברור ביותר: "סוף דבר, נלענ"ד שמכל אלה הטעמים שכתבנו פשוט הוא בלי שום פקפוק שלאחר שהוציא את המנורה הנדלקת מחמת הפתיחה אין נכון כלל להמנע מלהתענג בשבת[8] ומותר שפיר לפתוח בשבת את דלת המקרר בכל עת ובכל שעה שירצה בין בזמן שהמנוע עובד ובין בזמן שהוא נח"[9]. מכח הוראתו נתפשט הדבר להיתר לכתחילה בקרב רבים משלמי אמוני ישראל. אמנם רבים מן היראים קיבלו על עצמם להחמיר כדעות המתירים לפתוח את המקרר רק בשעה שהמנוע פועל.[10]

3. דעת הגרי"ש אלישיב

דעת הגרי"ש אלישיב[11] שהגברת זרם משמעותית בכמות הזרם, או כשהדבר גורם לשינוי משמעותי בפעולה (אף אם הוא שינוי מזערי בזרם), אסורה מדרבנן משום מוליד, כדין מוסיף ריח אחר. ואם היה סובר דהגברת זרם חשוב כהוספת ריח מאותו המין, לא היה מחמיר כלל (עי' שו"ע הרב סי' תקיא ס"ז, וחיי-אדם כלל צג סעי' יד), אלא דחשש שהוא כמו הוספת ריח ממין אחר, וכפי שהשיב להגרמ"מ קארפ ששאלו מדוע הוא מחמיר בהגברת זרם, והשיב לו דזהו מפני שאינו יודע מה זה, ולכן הוא חושש ומחמיר.

אולם בשאלות שונות של הגברת זרם היה מתיר הגריש"א לכתחילה, והמפורסמים שבהם היא כניסה לחדר שיש שם מזגן, כניסה לחדר שירותים שפועל שם מפוח חשמלי (ונטה) הדוחף את האויר החוצה. וכן התיר לעמוד מול מאוורר אף שזה ודאי מגביר את זרם החשמל, וכן למשתמשים בקוצב לב הורה שאינם צריכים להימנע מפעילות מיותרת, אף שודאי בכך יגבר הזרם החשמלי שבקוצב. ובישא-יוסף כתב לחלק בין שינוי משמעותי או שינוי באיכות הפעולה, שבזה אסר הגריש"א, ובין שינוי שאינו משמעותי שבזה לא חשש כלל.

מכח מסקנה זו נטלו לעצמם צורבי רבנן מסוימים את שרביט ההחלטה מהו הגדר של שינוי משמעותי, אף בנדונים שלא עלו כלל על שולחנו של מרן הגריש"א, וק"ו שלא הוכרעו על ידו. יתר על כן, כפי שהבאנו לעיל, פתיחת מקרר בידיים גם בשעה שהמקרר פועל, יש בה הגברת זרם משמעותית, וצ"ב.

ג. רישום נתונים דיגיטלי בזיכרון מד-המים

כאמור, כמות המים המצטברת נרשמת בזיכרון המכשיר ומוצגת בצג דיגיטלי. והנה לענין שמירת נתונים בדיסקט הובא בקונטרס ישא-יוסף בשם הגרי"ש אלישיב שאף שניתן לתרגמם לכתב לא חשיבא כתב, עיי"ש. אולם מרן הגרש"ז אוירבך החמיר בהזנת דיסקט דהוי איסור בונה לענין חוה"מ (עי' שש"כ סו הע' יא).

אולם המתבונן בלשונו של הגרש"ז ייווכח שכוונתו לאסור דווקא כתיבה ראשונית ע"ג דיסקט או תקליטור ריק, משום שע"י רישום הנתונים 'נבנה' התקליטור ובלעדיהם הרי הוא כפיסת פלסטיק. וגם זה לא אסר אלא במקום שהנתונים נשמרים ומתקיימים בזיכרון לאורך זמן. וכבר הבאתי בשולחן-שלמה (הל' יו"ט וחוה"מ סי' תקמה הע' ה') דלפי"ז נראה דשרי לכתוב בחוה"מ ע"ג דיסקט שכבר מלא בחלקו, או ע"ג דיסק קשיח אשר בודאי כבר נמצאים עליו תוכנות וכדו', משום דבכה"ג אי אפשר לחושבו כבונה אלא כמוסיף על הבנין, דאסרינן רק במחובר לקרקע.[12] וכן הובא בשולחן-שלמה (שבת סי' שמ הע' יח) לגבי שימוש במכשיר הקלטה לשם הקלטת פרטים על חולה, שאם אין ההקלטה עומדת להתקיים ואחר השבת יחזרו ויקליטו על הקיים, מותר להשתמש בה גם עבור חולה שאין בו סכנה, אם המכשיר מופעל ע"י נכרי.[13] והדברים מדוייקים בדבריו של הגרשז"א והסכימו עימי בניו, מורנו הגאון רבי עזריאל והגאון רבי מאיר שמחה.

ולפ"ז בנד"ד מכיוון שרישום הנתונים במדי-המים משודר (באופן אוטומטי) באופן קבוע, ואינו משתמר בזיכרון המונה, אין לרישום הנתונים דין בונה. ואף אם ימצא שעון שהשבב שלו אינו מוחק את הנתונים ומשאירם לעולם, הרי כבר לפני שבת כבר היו בו נתונים אחרים ואין כאן יצירת דבר חדש אלא החלפת נתונים.[14]

ד. רישום ע"ג צג דיגיטלי

טענה נוספת היא שברוב מדי המים יש צג דיגיטלי ובו מוצגת כמות המים המצטברת, או עוצמת שטף המים הנוכחית[15].

הנה אודות כתיבה במחשב כתב הגרשז"א שאין זו כתיבה מדאורייתא משתי סיבות: א. ירי של אלקטרונים לא חשיב כתב מן התורה ואינו 'דרך כתיבה'[16]; ב. מכיוון שירי האלקטרונים  מתחדש בכל רגע יש לדונו כ'כתב שאינו מתקיים' (עי' שולחן שלמה, שבת סי' שמ ס"ק י-יא).[17] דבריו מתייחסים לתצוגה שבה האותיות והמספרים היו נבנים מנורות זעירות המכילות חומר זרחני הפולט אור כאשר מוקרנים עליהם פולסים אלקטרוניים. קצב הפולסים המהיר (כ-25 פעם בשניה) יוצר אשליה של אור קבוע.

כיום מקובלת יותר תצוגה דיגיטלית העשויה מגבישים נוזליים (LCD) המתארגנים ומשנים את קוטביותם בהתאם למתח חשמלי המופעל עליהם. שינוי הקוטביות משנה את רמת חדירותם לקרני אור.[18] גם בשיטה זו אין מדובר על סגירת מעגלים חשמליים אלא על שינויי מתחים בלבד, ולכן אינם חשובים ככתיבה.[19]

מאידך, דעת הגרי"ש אלישיב סבר שכתב דיגיטלי נחשב כתיבה מדאורייתא. אולם נראה כי במד מים דיגיטלי שהמספרים נכתבים ע"י זרם המים נראה פשוט שאין זו דרך כתיבה, והאיסור לכל היותר מדרבנן. דבר זה ניתן ללמוד מהתייחסות הגריש"א לעמידה מול מצלמה הקולטת את העוברים ושבים ומשדרת אותם מיידית במעגל סגור, דאף דזה הוי כתיבה (ודימהו לכותב על בשרו שחייב, אע"ג שחמימות בשרו תעביר את הכתב לאחר זמן; רמב"ם שבת יא,ז) מ"מ סבר שזהו כתיבה שלא כדרכה, ולא חשיב מלאכת מחשבת (ישא-יוסף שם): "דאין דרכו של אדם לכתוב בעמידה מול מצלמה הקולטת את תמונתו" (ארחות-שבת פט"ו הע' נה). א"כ גם בנד"ד י"ל לדעתו שאין דרך לאדם לכתוב ע"י זרם המים החולפים.[20]

ואע"פ שסגירת הברז גורמת למספר הרשום לקפוא ולהתקיים, אין זה חשיב כתב המתקיים, דמאן יימר שלא יפתחו תיכף שוב את הברז והמספר יחלוף לו. ועוד שכל הפעולה היא גרמא או מצמצם, ולא יתכן להחשיב סוג עשיה זו כמלאכת מחשבת.

ואף אם נחשיב ספרות דיגיטליות ככתב, יש לעיין בחיובן מדאורייתא מטעם נוסף; דהנה בשו"ת הר-צבי (ט"ל-הרים, כותב, אות א) הסתפק בכותב על הזכוכית אותיות הפוכות כדי שיהיו נראות ונקראות כסדרן מן הצד השני, אי מחויב מטעם כותב; אי אזלינן בתר מעשה ומקום הכתיבה והוי כתיבה שלא כדרכה, או בתר קריאה אזלינן, וכיון שניתן לקריאה מצד שני אזלינן בתר התוצאה. ובאו"ח ח"א סי' קמג כתב בשם מהרי"ל דיסקין לבאר ענין "פיתוחי חותם" האמור בחושן דאף חקיקתן של אבני החושן היתה בכתב מהופך מצדן הפנימי וכלפי חוץ נראו ככתב רגיל. לפי"ד אפשר לפשוט את הספק הנ"ל שבחושן ובאפוד האותיות נכתבו מהופכות והרי זו דרך כתיבה. וציין שם לאגלי-טל שמצדד דכל עיקר מלאכת כתיבה ילפינן מחושן ואפוד.

אולם בספרי משנת-חיי-שעה (פ"יב) הבאתי מצפנת-פענח (קונטרס השלמה לח"ד עמ' 12 ובעו"מ) שהוכיח מהרמב"ם (שבת א,ט) דאף אם נתקלקל הנייר חייב, דפסק שם (הלכה טו) שכותב על בשרו חייב אף שהחמימות מעבירה את הכתב ואינו ניכר כלל. והטעם, דלענין שבת עיקר הדבר היא הכתיבה ולא שיהיו אותיות. ויש ללמוד זה מדין (שבת קג,א): "הכותב בשמאלו פטור", שמעינן דאזלינן בתר כתיבה ולא בתר תוצאה. שוהר"ן (שם) כבר תמה על כך מדוע המוציא מרשות לרשות בשמאלו חייב, ותירץ דכתיבה "מלאכה דקה היא" ולפיכך אין חייבים עליה שלא כדרכה. והנה אחרונים רבים (אבני-נזר או"ח רט אות ט; חיי-אדם כלל ט; תפארת-ישראל, כללי ל"ט מלאכות, כותב)  הבינו בדעת הר"ן שהחסרון בכתיבה בשמאל הוא  במלאכת מחשבת, משום שכתיבה היא אומנות דקה. אך באליה-רבא (שמ ס"ק יא) כתב דהכותב בשמאלו פטור ואפשר דה"ה למוחק, ולכן טוב לשבר העוגות שיש עליהם כתב בשמאלו. ובאורחות-חיים (שט ס"ק ה) הביא הגאון מבערזן דברי הח"א דבשאר מלאכות אין חילוק בין ימין לשמאל לענין חיוב, ומכל מקום בכותב ומוחק צדקו דברי האליה-רבא. לפי"ז אי אפשר לתלות הפטור משום מלאכת מחשבת, משום דמה ענין מלאכת מחשבת במוחק יותר משאר מלאכות? ע"כ צריך לחדש לשיטתם בכותב ומוחק אזלינן בתר מעשה ולא בתר תוצאה, ולפיכך פטור. וא"כ ה"ה בנד"ד שהכותב ספרות דיגיטליות (אפילו כשמתקיימות) פטור.

ה. הפעילות החשמלית במד המים – פסיק רישא דלא ניחא ליה

עתה נבוא לדון על השימוש במד-מים אשר ההשפעה עליהם נעשית באופן עקיף על ידי פתיחת ברז מים. במכתב שכתב הגרשז"א בשנת תשנ"ד (הובאה בקובץ עטרת-שלמה ח"ט עמ' יג), בנוגע למדי-מים דיגיטליים נאמר:

אם המטרה היא רק כדי לדעת כמה חייב לשלם, הרי זה גרמא של פס"ר דלא ניח"ל, כיון שזה לא כדי שיכנסו מים חדשים, רק צורך של המידה. ולענ"ד אין בזה שום מלאכה דאורייתא, וגם אם אדם עשה את זה ממש בידים לכל היותר איסורו רק מדרבנן, וגרמא מדרבנן הא גם כת"ר כתב שמותר.

לדעתו אע"פ שפתיחת ברז המים מחייבת כניסת מים חדשים למד-המים, חשיב הדבר כפסי"ר דלא ניחא ליה, מכיוון שאין לצרכן כל עניין בפעולת השעון.[21] ואע"פ שיש להקשות דלכאורה ניחא ליה שלא יעבור על איסור גזל, דאטו ברשיעי עסקינן, מ"מ יש לדמות זאת למש"כ בחזו"א (כלאים סי' ב ס"ק יא) על מש"כ במשנה (כלאים ה,ו) "הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו מותר; כשאחזור אלקטנו – אם הוסיף במאתים אסור", ופי' הראשונים שם ד'כשאגיע אלקטנו' מותר כיון דלא נתעצל באיסור כלאים, משא"כ ב'כשאחזור'. והקשה בחזו"א ואמאי כיון דלא ניח"ל הא לא הו"ל כלאים ואמאי צריך למהר בדבר, הלא בעשבים בתלתן מותר כיוון שלא ניחא להו בהן? ותירץ שי"ל דהתם אי לאו איסורא דכלאיים הוי ניחא ליה, הלכך חשיב כניחא ליה, משא"כ בתלתן דמפסדי לא חשיב כלאים. מעתה יש לומר בנד"ד באופן הפוך, דאם ניחא ליה רק כדי שלא לעבור על איסור גזל – לא חשיב ניחא ליה.[22]

נציין עוד למ"ש בערוך-השולחן (או"ח רמב,לב) דכל דבר שאינו מעלה ואינו מוריד חשיב כלא ניחא ליה, עד שיהיה רצון מיוחד בדבר. ומכיוון שבני"ד היה שמח להיפטר מתשלום על המים, או לכה"פ לשלם ע"פ אומדן,[23] ואין לו רצון מיוחד שפתיחת המים תירשם במד-המים, אין זה חשוב כניחא ליה.

אמנם יש הטוענים דניחא ליה לצרכן שכמות המים תירשם במד, דאל"כ תנתק חברת המים את אספקת המים לדירתו. אך זה חידוש גדול לומר שדבר שלא ניח"ל בעצמותו יהפוך לניח"ל משום שיגרר עי"ז דבר שאינו חפץ בו, וצריך בית אב לטענה זו.[24]

ו. כניסת המים למונה אינה מכוחו

לעניין מקווה כתב החתם-סופר בתשובה (יו"ד ח"ב סי' ריד) שפתיחת ברז מים המאפשרת למים לזרום אל המקווה ולמלאו אינה חשובה "הוויתו בידי אדם" ואינה פוסלת את המקווה. ובשו"ת מחזה-אברהם (או"ח סי' נב) התיר לפתוח גגון חממה בשבת (כשאין בכך בעיה של בנין וסתירה) אע"פ שקרני השמש מגבירים צמיחה והוי תולדה דזורע, משום שפתיחת המכסה רק מאפשרת לקרני השמש להיכנס מאליהם, ומשום כך לא חשיב כוחו והוי איסור דרבנן בלבד (שהותר במקום פסידא).

אולם בבידקא דמיא (סנהדרין עז,ב) מצינו חידוש דין דיש חילוק בין מה שבא בכח ראשון שנדון כמעשה בידים גם בדיני נפשות, לבין מה שבא בכח שני שפטור עליו. ויש לעיין האם פתיחת ברז מים בבית המאפשרת למים הרחוקים להיכנס למד-המים, חשובה ככוח ראשון או ככוח שני. בספר 'החשמל לאור ההלכה' להרש"א יודלביץ זללה"ה (סי' ב פרק ו) הביא בשם הגרשז"א שאם בידקא דמים (בכוח ראשון) פותח סכר שני, המים שיזרמו מהסכר השני ייחשבו ככוח שני, שהרי בכל בידקא דמיא כל המים זורמים מכוח הפתיחה הראשונה ואעפ"כ רק המים הראשונים חשובים מכוחו. לפי"ז בכל מים רחוקים, אף שזרימתם מתאפשרת ע"י פתיחת הברז, חשיב ככוח שני.[25]

אמנם לעניין דוד הרתחה חשמלי מצינו להגרשז"א (שולחן-שלמה שבת סי' שיח ס"ק מד) שהשיג על גאון אחד שכתב אודות השתמשות במים הבאים מדוד חשמלי או הסקה, דמה שנכנסים מים קרים כשמוציא את החמים הוי רק גרמא. וכתב דדבריו צ"ע דמ"ש מפותח דלת שחשיב כמדליק או מכבה בידים אם הרוח כבר נמצא בשעת הפתיחה ומיד הוא נכנס. וה"נ כאן הרי המים הצוננים מיד הם נכנסים ומתחממים, ומה שהחימום נעשה רק אח"כ מ"מ הו"ל כנותן מים צוננין לתוך רותחין דאסור כמו בכל בישול אע"פ שהבישול נעשה רק אח"כ. ושמא יש לחלק עירוב צוננים שזה בישול דאורייתא, ולכן אסרו לערב אפילו קודם שבא לידי יד סולדת ועדיין לא נעשה תחילת הבישול. משא"כ במדידת המים האיסור הוא רק עשיית המלאכה עצמה ולא עצם כניסת המים למכשיר המדידה, ולפיכך אין חייבים עליה עד שתעשה מכוחו ממש.

ומכיוון שבנד"ד המדידה נעשית בכוח שני, והמשתמש אינו מתכוון למדידה, אע"ג דהוי פס"ר – חשיב כגרמא, וכפי שהתיר הגרשז"א (עי' שש"כ י"ב הע' נא ומילואים; והובא ביתר ביאור בשולחן שלמה-שבת סי' רנב ס"ק י) ליטול ידים בכיור שמימיו הולכים ונשפכים על אדמה הראויה לזריעה "מכיון דאין מכוין להוציא המים כדי להשקות בהם. ואע"ג דהוי פסיק רישא אבל מ"מ מכיון שנעשה רק ע"י כוח שני דחשיב רק גרמא, אין לאסור אף בכה"ג דהוה פסיק רישא". ועיין בשולחן-שלמה שם (הע' ד) דמרן השיב לשואל דאפילו אם השדה שלשם נשפכים המים שייכת לנוטל הידים ג"כ מותר דחשיב גרמא בעלמא. והוסיף שבשכונת מגוריו (שערי-חסד) לא היו דרכי ניקוז למים ולכן נטעו עצי אקליפטוס שהם שואבים הרבה מים, ולא שמענו שיפקפקו בדבר אע"פ שנטעו אותם לצורך זה (למעט פעם אחת שדבר בזה הגרצ"פ פרנק זצ"ל).

לכן, מכיון דכל עיקר האיסור במדידת המים אינו אלא מדרבנן, כמבואר לעיל, חשיב גרמא בכוח שני בתרי דרבנן. וכך כתב מרן הגרשז"א בתשובה שהובאה לעיל.

ז. רישום המונה – ספק פסיק רישא בדרבנן

כפי שתואר לעיל ברוב מדי המים זרם המים מתורגם באופן מכני לתנועת גלגל, ובמקביל מערכת אלקטרונית שולחת פולסים בתדירות קבועה ומפענחת את התקדמות הגלגל ע"י חזרת קרן האור או בליעתה. שליחת הפולסים ופענוחם אינה משתנה עם פתיחת הברז והמידע שמתקבל אינו נרשם ברישום מגנטי קבוע. רק לאחר שהמערכת זיהתה השלמת סיבוב הגלגל מתבצעת פעולת רישום מגנטית. רוב מדי המים הביתיים מתוכננים כך שהגלגל משלים סיבוב לאחר צריכת מים של 100 ליטר (ובמוסדיים לאחר 1000 ליטר). כאשר אדם פותח את ברז המים אין הכרח שבפעולה זו יעברו המים הזורמים את נקודת הסף שבה מתבצע רישום.[26] למשל: אדם שמשתמש ב‑10 ליטר לשם שטיפת כלים יגרום בפתיחתו את הברז לרישום נתונים רק במקרה שהגלגל השלים לפני כן למעלה מ90% מהסיבוב.[27]

והנה בפסי"ר ודאי, דעת תרומת-הדשן (סי' סב וסי' סו) דפסי"ר דעלמא באיסור דרבנן שרי (עי' שו"ע סי' שיד; מג"א ס"ק ה). ובשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' רכט) הביא דזו מחלוקת ראשונים, דמהמאירי ומהר"ן ומרש"י משמע להקל בפסי"ר בדרבנן, ומאידך מדברי הרשב"א ותוס' והרמב"ם מוכח דסברי דפסי"ר בדרבנן אסור. ואם לא ניח"ל כתב בשו"ת באר-יצחק (או"ח טו ענף ה) דבדרבנן יש להקל בפשיטות, דהא התוס' בשבת (קג,א סד"ה לא צריכא) כתבו דבאית ליה הושענא אחריתי מותר למעט משום דהוי פסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן אלמא דבלא ניחא ליה יש להקל בפשיטות באיסור דרבנן אף להחולקים על הערוך (שהתיר פסי"ר דלא ניח"ל אף בדאורייתא). [28] ומכ"ש הכא דהוי רק ספק פס"ר לא ניחא ליה, יש לומר דשרי. וכן הוא הכרעת המשנ"ב (שטז,ג; ביה"ל ד"ה ויש מקילין), דבספק פס"ר באיסור דרבנן יש לצדד יותר להקל.

ואף לסוברים שרישום מגנטי ייחשב איסור דאורייתא, ראה מש"כ הגר"א נבנצאל (ביצחק-יקרא שטז, שלז) שכמדומה לו ששמע ממרן הגרש"ז אוירבך לחלק בין דבר שאפשר לברר בקל אם תעשה מלאכה על ידו, דזה חשיב ספק פסיק רישא, ומאי דאי אפשר לברר בקל הוי דבר שאינו מתכוין. ולפי"ז בנד"ד א"א לברר בקלות וייחשב דבר שאינו מתכוין המותר גם במלאכה דאורייתא.[29]

אמנם יש מדי-מים שבהם מלבד צריכת המים המצטברת יש חיווי על הצג של עוצמת זרם המים הנוכחית. במדי-מים אלה, כל פתיחת ברז גורמת לפעולה אלקטרונית. אך כבר בארנו, לדעת רוב הפוסקים רישומים אלקטרוניים אלו אינם מלאכה דאורייתא. כמו כן בנד"ד הם נעשים ע"י פתיחת ברז במתעסק דהוא דרבנן, וביחוד מתעסק דמדידה. ועוד דחשיב כח כוחו בהסרת המונע. וגם דהוי פס"ר דלא ניחא ליה לפי גדולי הפוסקים. לכן גם לדעת האוסרים פס"ר בדרבנן יש להקל בנד"ד.

והנה פסי"ר דלא ניח"ל בתרי דרבנן מותר. עי' שו"ע (שטז, ג) דמותר לסגור תיבה גדולה אף שיש בתוכה זבובים והם ניצודים. ובפמ"ג (א"א ס"ק ז) כתב דטעם ההיתר הוא משום דהוי פסי"ר בתרי דרבנן. אמנם בשער-הציון (שלז ס"ק ב) כתב דההיתר הוא בפסי"ר דלא ניח"ל בתרי רבנן, ומשמע דבפסי"ר דניח"ל אף בתרי רבנן אין להתיר. גם החזו"א (או"ח סי' סא) לענין אותיות הכתובות על חודי הדפים כתב שההיתר של פסי"ר בתרי דרבנן אין לו מקור בגמ' ואינו מוכרע וראוי להחמיר. אמנם בשונה-הלכות (שכ,כד) כתב דהחזו"א מצדד להקל בתרי דרבנן בפסיק רישא דלא איכפת ליה, ובאו"ח סי' נו ס"ק ה אף נוטה החזו"א כדעת הערוך דפסי"ר דלא ניח"ל מותר עכ"פ בדרבנן.

והנה בנדי"ד, דהוי פסי"ר דלא ניח"ל בדרבנן בכח שני, נראה שאף הרמ"א שהחמיר בפסי"ר דרבנן אף שאינו מעשה בידים, היינו דווקא בכוחו, אבל בכח כוחו לא יחמיר. וכן העלה בשו"ת אור-לציון (או"ח ח"א סי' כט) בענין אחר.

ח. לדרכה של פסיקת הלכה

1. אין לחדש גזרות בימינו

בדורנו יש בני תורה המתהלכים נבוכים ולבם נוקפם כמלא אורג וסלו. ויש מהם אשר מרוב חרדתם מן הספקות הם חשים ומעוררים גזירות על הציבור בבהילו, לעיתים בטרם בירור ההלכה במיצוי. ואף אם כוונתם לשם שמים, מ"מ מצוה רבה להשיב את לבם בטללי יושר, ולתקן את דרך הרבים. ליישב דעתם בדרכה של פסיקת הלכה אביא כאן מה שנשאל הגרשז"א על היתרו ללבוש שעון אלקטרוני בשבת למי שיודע בעצמו שלא יגע בכפתור שמדליק תאורה לראות את השעה. ותמה השואל מדוע איננו חושש כעין החשש שמא יטה את הנר? והשיב (מאוה"ש ח"ד עמ' שמ):

אם נאסור מפני החשש שמא ידליק או שמא יכבה, היינו צריכים לאסור להשתמש עם חשמל בשבת, שהרי בימות החול רבים רגילים להדליק עם כניסתם לחדר, ולכבות תיכף כשיוצאים משם. ולכן [אף] דודאי חייב כל אחד לעשות משמרת לעצמו ולהזהר לבל יכשל ולהתנהג בשבת כדרכו בחול, אבל אנו אין בכוחנו לגזור גזירות חדשות לכל הכלל. וכמו כן יש אנשים שרגילים להסיר מעליהם את המעיל בשעה שחם להם, ולחזור אחר כך וללובשו כשנעשה קר, ונמצא שהוא מעביר ד' אמות ברשות הרבים [ועכ"ז לא גזרו שלא לצאת עם מעיל לרה"ר].

והוא יסוד גדול שאין עושים גזירות חדשות על הכלל.

2. הכרעה כדעת רבו בספק דאורייתא

הקשה מרן הגאון בעל החזו"א זיע"א (יו"ד סי' קנ ס"ק א) דלכאורה קיימת סתירה בין מאי דאמרינן בגמ' (ע"ז ז,א): "היו שנים, אחד מטמא ואחד מטהר… ר' יהושע בן קרחה אומר: בשל תורה הלך אחר המחמיר", ושם נפסק דהלכה כריב"ק. מאידך, איתא בחולין (מד,א) דקודם שהוכרעה ההלכה ע"פ בת קול כבית הלל היה הדין "הרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה, כדברי ב"ה עושה". ולכאורה היה צריך להכריע לחומרא במחלוקות באיסורי דאוריתא, שהרי "בשל תורה הלך אחר המחמיר"! לישב סתירה זו קובע החזו"א מסמרות על פי הוראת רבן גמליאל במשנה באבות "עשה לך רב, והסתלק מן הספק", ואלו דבריו:  

ונראה דהא דאמר "בשל תורה הלך אחר המחמיר" אינו אלא בשאין אחד מהם רבו, אבל אחד מן החכמים הוא רבו הלך אחריו אף להקל. ומיקרי רבו כל שהוא קרוב לו ושומע שמועותיו תמיד ברוב המצות, ובזה אם יש שני חכמים קרובים לו רשות בידו להחזיק בהוראותיו של אחד מהם ולהחזיקו כרבו. והיינו דאמר "הרוצה כדברי בית שמאי עושה" והיינו להחזיקו כרבו ולהלך אחריהם תמיד בין לקולא בין לחומרא. ודין זה בין בחיי החכם בין לאחר מותו, כל שידועות הוראותיו והלכותיו מפי תלמידיו או מפי ספריו. והנה רשאים להלוך אחר רבם אף להקל בשל תורה, ואפי' החולקים הם הרבים, כל זמן שלא היה מושב בי"ד ודנו זה כנגד זה והכריעו את ההלכה.

מרן הגרש"ז אוירבך זיע"א הניח לנו משנה סדורה בענייני חשמל בשבת, ודעתו והוראותיו פשטו בכל ישראל. והחפץ לנהוג כדעתו, שפיר עבד לכתחילה.

ט. סיכום

1.   דעת הגרש"ז אוירבך שכל שינוי זרם שאינו גורם תוספת אלמנט חשמלי נוסף מותרת בשבת. ואף ממה שכתב החזו"א בספרו עולה שלא חשש לשינויי זרם הנגרמים כתוצאה ממעשי האדם.

2.   לדעת הגרי"ש אלישיב כאשר שינוי הזרם 'משמעותי' יש להחמיר, להגדרה זו אין גבולות ברורים, ויש שמעתיקים את ההגדרה על פי שיקול דעתם ללא בסיס בדבריו.

3.   רישום נתונים בזיכרון דיגיטלי, וכן רישומים מגנטיים, אינם אסורים משום בונה (ורק ברישום ראשוני על דיסקט החמיר הגרשז"א).

4.   לדעת הגרש"ז אוירבך 'כתיבת' אותיות ומספרים ע"ג צג דיגיטלי אינה כתיבה דאורייתא, משום שאינה דרך כתיבה ומשום שאינה מתקיימת. לדעת הגרי"ש אלישיב אסורה מדאורייתא.

5.   ברוב מדי-המים הדיגיטיליים הנפוצים בארץ ישראל, שינויי הזרם והרישום הדיגיטלי אינם ודאיים בכל פתיחת ברז, וי"ל דלא ניחא ליה בהו. כמו"כ הם מתבצעים רק בכוח שני, ונחשב ספק פסיק רישא בתרי דרבנן. גם בדגם המסוים (אוקטב) שבו שינויי הזרם נוצר מיד בפתיחת הברז, הרי זה לכל היותר פסי"ר דלא ניחא ליה בתרי דרבנן, ויש להתיר את השימוש במים, לכתחילה. (עי' חזו"א או"ח סי' סא ס"ק א).

6. מרן הגרש"ז אוירבך ליבן כל חייו את סוגיית החשמל בשבת, והוראותיו פשטו בכל ישראל. והחפץ לנהוג כדעתו, שפיר עבד לכתחילה.


[1].    החזו"א היה מעורה בכל תהליך הייצור. בשלב מסוים העלה חשש שמא פתיחת ברז החלב לשם איבודו תיצור שינוי לחץ שישפיע על עוצמת החליבה ויגרום לאיסור דאורייתא. רק לאחר שקיבל תשובה מפרופ' סמבורסקי מהאוניברסיטה העברית שווסת הלחץ מבטל את שינויי הלחץ – התיר. אולם אין לכך כל קשר להגברת הזרם שקיימת בהנחת מכשיר פועל ע"ג העטינים.

[2].    ואין לומר שהחזו"א התיר הגברת זרם רק משום צער בעלי חיים, שהרי לא הותרו איסורי תורה לצורך מניעת צעב"ח. ואם אין איסור תורה י"ל דגם איסור דרבנן ליכא, שהרי דהחזו"א פליג על הבית- יצחק שסובר שיש בחשמל איסור מוליד מדרבנן, וסובר שהוא איסור תורה דבונה. ואם בנד"ד אין איסור תורה, י"ל דאין שום איסור בהגברת זרם לדעתו.

[3].    שינוי צריכת הזרם ניכר בכלי מדידה, ולעתים ניתן להבחין בו גם ע"י שינוי אוושת הקול המופק מן המדחס.

[4].    בספר מאור-השבת ח"ד עמ' תי מביא מה שאמר לו הגרי"ש אלישיב שאע"פ שלגבי פתיחת מקרר בעת מנוחתו יש להחמיר משום ההשפעה על התרמוסטט, כיון שעושה פעולה בגוף הדבר שפותח דלתו של גוף המקרר, אף שגם שם אינו איסור תורה, בכ"ז בפותח דלת של בית אי אפשר לאסור, כיון שאינו עושה שום פעולה בגוף המזגן, וגם אין הפתיחה הגורם היחיד להפעלה אלא הוא אחד המשפיעים הגורמים להפעלה. ולפי"ז ה"ה לגבי הגברת הזרם ע"י פתיחת מקרר בשבת בשעה שהוא פועל.

[5].    בקובץ ישורון חי"ז עמ' שצא מובא מכתב מהגר"ש ברמן ראש ישיבת פונביז', ואלו דבריו: "בדבר שאלתך אודות פתיחת מקרר חשמלי בשבת, אני לא שמעתי שום דבר מפי החזו"א זצ"ל וגם אני לא מאמין שהוא דיבר פעם בנושא זה, משום שלא רצה לדבר על שום דבר הקשור לשימוש בחשמל. שאלתי לחותני [מרן הגריי"ק בעל הקהלות-יעקב זללה"ה גיסו של מרן החזו"א] ועוד אנשים ואף הם אינם יודעים בזה שום דבר מפסק החזו"א". ובספר מנוחה-נכונה עמ' פא הביא 'על פי פסקי החזו"א' שאסור בשבת לפתוח מקרר חשמלי אם הוא ע"י הפתיחה מתחיל החשמל לייצר קרח. ואפשר לסדר ע"י שעון חשמלי הנקרא שעון שבת מע"ש שיופסק הזרם לזמן ידוע בשבת, ובאותו זמן מותר לפתוח ולסגור את המקרר, ע"כ.

[6].    ר' מנחת-שלמה ח"א סי' ט; ובשולחן-שלמה ח"א סי' רעח ס"ק א-ב, וח"ב סי' שח הע' לד, וסי' שיד ס"ק יא.

[7].    הדיון היה על מקררים מהדגמים הישנים, ולא לגבי מקררים שיש בהם מנגנון הפשרה, ובודאי לא לגבי מקררים דיגיטליים לסוגיהם, השונים מאלו שלפנינו.

[8].    מרן הגרשז"א הזכיר כאן דין תורה שנשתקע בסבך החששות. וכך כתב החתם-סופר (או"ח ח"א סי' קסח) : "הרמב"ם פ"ל מה' שבת (ה"א) כתב, עונג שבת וכבודו הוא מדברי סופרים דכתיב בישעיה וקראת לשבת עונג. והנה אין כוונתו שהוא רק מצוה דרבנן או מדברי קבלה כמו פורים, אלא דאורייתא ממש נאמרה למרע"ה בעל פה הלכה למשה מסיני ואתי ישעי' ואסמכיה אקרא. דאלת"ה שהיא הלכה למשה מסיני, אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה (שבת קד,א), אע"כ הלכה למשה מסיני היא. ורמב"ם קרי ליה דברי סופרים כדרכו של רמב"ם בקידושי כסף שסוקלים עליהם ואפילו הכי כיון דאתי מדרשא קרי לי' דברי סופרים (אישות א,ב). ומשו"ה פסק הרמב"ם בפ"א מה' שבועות (ה"ו) הנשבע להתענות בשבת הוה שבועת שוא, משא"כ בחנוכה". הדעה דעונג שבת מדאורייתא מובאת ברמב"ן פר' יתרו וברשב"א בתשו' ח"א סי' קכז ובר"ן פרק ערבי פסחים צט,ב. ועי' בשעה"צ סי' רמב ס"ק א שכתב: "עיין בספר-החנוך מצוה רצז ובבית-יוסף סימן תפז דלדידהו הוא מדברי סופרים. ועיין בסימן רפח ובסימן תפז מה שכתבתי שם. ואפילו לדידהו צריך ליזהר מאד בזה שחמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה, ושכרו מפורש בקבלה, אז תתענג על ה'".

      והנה לשון הגרשז"א כאן קצת תמוהה, שהרי מעולם לא אמר מרן, שהיה ראש לענווים, קבלו דעתי כאשר יש חכמים החולקים עליו.           ונלענ"ד דכוונתו להוראה כללית שלא יסתפק אדם להחמיר לעצמו מפני המבוכה בדבר שהוא מותר בשופי. וכאשר אדם נמנע משימוש ה"ז עינוי עבורו, דבכה"ג הריהו חוטא ועובר להרבה דעות על איסור דאורייתא. ואף לדעות שהאיסור הוא מדרבנן חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.

[9].    וזאת על אף שהגרשז"א כתב להשיב לשואל (הו"ד בשולחן-שלמה שבת סי' רעז הע' ד): "אפשר שדלת חשיב טפי כגוף אחד עם המנוע ומתחילה עשוי לכך, ואילו דלת קרוב לנר זה רק מקרה".

[10].  עי' שו"ת אגרות-משה או"ח ח"ב סי' סח שכתב בשנת תשכ"ב: "בעצם פתיחת המקרר אם מותר יש בזה דברים הרבה, וכבר הכריע הגרי"א הענקין (שליט"א) שיפתחו בשעה שהמאטאר הולך ועובד, וכן טוב לנהוג ואין להאריך בזה בכתב יותר" וע"ז סמכו המחמירים. אולם בשנים לאחר מכן משנשאל אודות תנורים שיש בהם תרמוסטט האם מותר לפתוח דלת התנור בשבת, כשהאש אינה דולקת, השיב (עי' ח"ד סי' עד אות כח): "כפי הנראה אין בזה פסיק רישא והוא דבר שאין מתכוין ואין לאסור". ולכאורה אין שום הבדל מציאותי בין מקרר שהתרמוסטט כיבהו ובין תנור שהתרמוסטט כיבהו. ואם התיר בתנור שיש בו גוף חימום חשמלי לוהט, כל שכן שמותר במקרר. ועי' באורך בשו"ת מנחת-יצחק ח"ב סי' טז ובשו"ת חלקת-יעקב ח"ג סי' קעט, ובאו"ח סי' עז, שהכריעו לחלק בין פתיחה בזמן שהמנוע פועל לבין הזמן שהוא דומם.

[11].  כפי שנמסרה לרבים בשיעורו של הר"י אפרתי, נאמן ביתו של הגרי"ש אלישיב, בכ"ח בתשרי תשע"ג, וכן בקונטרס ישא-יוסף הנ"ל.

[12].  בכה"ג אין צריך שלא יהיה לקיום, כיון שכל האיסור של בונה בחוה"מ עיקרו מדרבנן, לכן כשלא חשיב בונה אפילו מדרבנן, אלא מוסיף על הבנין, שרי אף אם הוא לימים הרבה. אולם בשבת כל זמן שלא מתקיימים ב' התנאים דלעיל, אזי אף אם חשבינן ליה למוסיף על הבנין, הוי מוסיף בדאורייתא דחשיב כבונה.

[13].  דהוי דרבנן לצורך חולה דשרי. ומה שהובא בדיני הרופא בשיו"ט סעיף ע"ה בשם מרן הגרשז"א דאין להשתמש במחשב לכתיבת פרטים של חולה אפילו אם המחשב פועל עוד מלפני השבת, אף דודאי הדיסק הקשיח כבר מוטען עם חומר קדום, אולם בכ"ז לא התיר להשתמש לצורך חולה שאין בו סכנה, משום שהחומר שיוקלד הוא לקיום, והוי מוסיף על הבנין בדאורייתא, וכנ"ל בהע' 12, כך נ"ל פשוט.

[14]   ובפרט שהנתון הנרשם בנקודת זמן ספציפית היא חסרת ערך מבחינת תאגידי המים, שאינם מעוניינים לדעת אלא את צריכת המים החודשית. נמצא שלכל רישום בפנ"ע אין ערך הראוי להתקיים בפני עצמו, אלא רק בהצטרפו לכלל הנתונים החודשי.

[15].  יש לציין שהמדים הביתיים המצויים כיום בארץ, בחלקם (כמו דיאלוג G3) אין צג דיגיטלי כלל, ובחלקם (כמו אוקטב) הצג הדיגיטלי מתחלף רק מדי מאה ליטר, ויש לדון בו מדין ספק פ"ר כפי שיבואר להלן.

[16].  יש המביאים בשם מרן זללה"ה דכתיבה במחשב היא כמו שאדם ידליק עשר נורות המונחות זה לצד זה והם יוצרים צורה של אות מסוימת, דפשיטא שאין בזה איסור כותב (פרט לעצם איסור ההדלקה).

[17].  וראיתי לדברי הגר"נ קרליץ שסובר (הו"ד בארחות-שבת טו הע' נה) לגבי מצלמה שקולטת את העוברים על פניה דחשיב כתב שאינו מתקיים, כיון שאין רגילות לקיים את התמונה הזאת לזמן ממושך. וקיל טפי מכתב שעל צידי הדפים שכתב החזו"א בסי' הנ"ל דחשיב כתב שאינו מתקיים כיון שהספר עומד להפתח ולהסגר, משום דעומד להיעלם. ואף בנד"ד אין הספרות מתקיימות, אלא מוחלפות בכל עת בספרות חדשות. אולם מכיוון שאינן נעלמות מיד, קשה לי לדונן כמו תמונתאדם החולפת. ויותר קרוב לומר שהוא ככתב שעל חודי הדפים, כיון שפתיחת ספר יכולה ג"כ להיות אחרי מספר שעות. והנה החזו"א שם סיים לענין חודי הדפים דמ"מ ראוי להחמיר אף בפתיחת הספר, אמנם המ"ב סי' ש"מ ס"ק י"ז כתב שהמנהג להקל, מ"מ נכון להחמיר כשיש לו ספר אחר. והנה בשו"ת אבני נזר או"ח סי' ר"י הביא כמה ראיות דאף כתב שדעתו שלא יהיה לקיום, חשיב כתב שאינו מתקיים, וסיים בראיה אחרונה: ועל כורחין דאף אינו מתקיימת מחמת דעתו חשיב אינו מתקיים. ונסתייע דברי רמ"א דליכא איסור תורה עכ"פ.

[18].  הנתונים והניתוח הוא על פי מערכי לב פ"ח אות ח ונספח יא.

[19].  וכמו שכתב מורינו הגאון רבי עזריאל אוירבך שליט"א שאמר לו אביו שבהקשת מחשב אין בזה תכונת כתיבה כלל.

[20].  בשיעורים-לשבת (עמ' ערד) כתב הגר"צ ובר שהשיב לו הגרי"ש אלישיב על שאלה זו דאינו דרך כתיבה וגם לא מתקיים, לכן הוי פ"ר בתרי דרבנן ויש להקל במקום הצורך. ועוד, הרי הגברת הזרם במד המים היא איסור דרבנן בלבד לדעתו, כמבואר לעיל, א"כ לכל היותר ה"ז פסיק רישא דלא איכפת ליה או אף דלא ניח"ל בדרבנן, לדעת מרן הגרי"ש אלישיב.

[21].  כעי"ז מצינו מש"כ מרן הגרשז"א זללה"ה (שש"כ פי"ב הע' נא ובמילואים; והובא ביתר ביאור בשולחן-שלמה שבת סי' רנב ס"ק י) להתיר לרחוץ ידיים בכיור אשר המים זורמים בכוח שני ומשקים זרעים, משום דהוי פ"ר דלא מתכוון. ואין זה דומה למש"כ בשש"כ (פ"א הע' קיח) דיש להסתפק על היתר של גרמא בפסיק רישא בדאורייתא ולכן אין להתיר שימוש בברז מים חמים הגורם למים קרים להכנס לדוד הרתחה, דהתם קעביד בידים ומכוין, ואילו הכא לא קחשיב כלל על ההשקאה, עכ"ד. בנד"ד אף דהוי פסי"ר מ"מ אינו מכוין על המים הנכנסים שיעשו מעשה איסור.

[22].  וראה דעת הגרשז"א בשולחן-שלמה שבת שטז ס"ק ו, דפסי"ר דלא ניחא ליה מחמת איסור חשיב ניחא ליה. ובכך מתורצת הקושיא בגליון רעק"א השלם סי' שיז, והמנ"ח במוסך-השבת מלאכת קושר, לענין קשר של תפילין וציצית דאמאי לא יועיל שיחשוב בעת שקושר בשבת שהוא ע"מ להתירו. די"ל דמכיון דבאמת אינו מחויב להתירו, נמצא שרוצה להתירו רק כדי שלא לעבור על איסור, וזה לא נחשב כקושר על מנת להתיר.

[23].  ובודאי לא נ"ל לשלם תעריף גבוה על שימוש מופרז לטעמם של הרשויות, שאין זה דמי שימוש אלא קנס.

[24].  במכתבו של מרן הגר"ש הלוי וואזנר זללה"ה בנדון הוא מביא את מה שהציע לפניו הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א בנדון מדי מים דיגיטליים 'דהו"ל רק גרמא ופס"ר דלא ניחא לי' לא איכפת לי' כי פשוט דכל תושב לא מעונין ברשימה זאת'. והוד כבוד הגאון בעל שבט-הלוי זללה"ה אף שלא הכריע למעשה בשאלה זו כפי שכתב 'הנה לקבוע הלכה קשה לפני שרואים ולומדים פעולה זאת ע"י פתיחת הברז וזרימת המים וגדרי מלאכה וגרמא בזה' וגם משום דלא נחית לבירור ההתייחסות ההשקפתית כפי שכתב בסיום המכתב, מ"מ הוא מביא את צדדי ההיתר ההלכתי לדעתו הרמה, ובתוה"ד כתב: ולולי דמיסתפינא, היות והפותח אינו מתחשב לגמרי בענין כתיבה הנעשית מרחוק – גם לו יהא אפילו בגדר פס"ר דרבנן דפליגי רבינו התה"ד והמג"א (או"ח סי' שיד) מכ"מ כאן הו"ל גם שלא בדרך מלאכה, וגרמא בעלמא (ובודאי גרמא דגרמא). וי"ל אולי דשייך בזה מש"כ רבינו הה"מ (שבת יב,ב; וְ-י,יז) דיש הרבה מלאכות בשבת אם נעשות שלא בכוונה אינם בגדר מלאכה כלל ועדיפי מפס"ר שלא ניחא וכה"ג עש"ה, עכ"ד.

      ובתרומת-הדשן (סימן סו; הובא ברמ"א רנג,ה) התיר למשרתת הגוי להניח תבשיל קר ע"ג תנור ולהסיק את התנור, כיון שעיקר הכוונה בעת ההסק לשם חימום בית החורף, דהכל חולים אצל צינה. ואף כי פסיק רישיה הוא לענין החמין, מ"מ יש חילוק בשבות דרבנן בין מתכוין גמור ללא מתכוין דפסיק רישיה, עיי"ש. ומצינו גדר חדש דהוא שבות קלוש באופן שנעשים שתי פעולות אחת של איסור ואחת של היתר, כל שעיקר כוונת המלאכה היא להיתר, חשיב פסיק רישא באינו מתכוין, וקליש איסורו משבות דעלמא.

[25].  המציאות מורה שכאשר יש 'הפסקת מים' עדיין יוצאת כמות מעטה של מים עם פתיחת הברז, וזה מוכיח שהזרם הראשון אינו צריך את דחיפת המים וזו רק מסייעתו, ואם כן המים הממשיכים יש לדונם ככוח שני.

[26].  כאשר מותקן לראשונה מונה-מים מסוג 'דיאלוג G3' השידור האוטומטי של הנתונים במירווחי זמן קבועים אל מרכז הבקרה מתחיל להתבצע לאחר השלמת 3 סיבובי גלגל (לאחר צריכת 300 ליטר) – אז מתבצע אתחול וסנכרון של המערכת החדשה. כאשר המונה מותקן בתחילת השבוע סביר להניח שההגעה לנקודת סף קריטית זו התבצעה לפני השבת, וכאשר המונה מותקן בסוף השבוע עדיין הדבר מוטל בספק אם הנקודה הקריטית תהיה במהלך השבת, לפניה או אחריה.

[27].  גם אם נתייחס לכל פתיחות הברז שמתבצעות במהלך השבת כאחת, כל עוד לא נעשה שימוש כולל ב-100 ליטר מים אין ודאות שהתבצע רישום מגנטי.

[28].  בדעת החזו"א אין הדברים מחוורים; באו"ח סי' נו ס"ק ה נוטה לדעת הערוך דפסי"ר דלא ניח"ל מותר עכ"פ בדרבנן. מאידך, בסי' סא ס"ק א' 'מיהו עיקר ההיתר דתרי דרבנן אינו מוכרע, ואין לו מקור בגמרא'.

[29].  בספר ישא-יוסף הביא ששמע מהגר"ח קנייבסקי שבהפעלת המונה ע"י הגברת זרם אפילו מזערי הוה איסור דאורייתא, וכן הוא סובר בדעת החזו"א, ויש כאן שאלה של ספק פסי"ר דלא ניח"ל באיסור דאורייתא ולכן יש להחמיר בזה. וכדרכה של תורה אני תמה אמאי יש להחמיר לפי מש"כ בעצמו בספרו שונה-הלכות (שטז,כג): דעת הט"ז אפי' כל ספק פסי"ר אפילו בדבר שעבר מותר אפילו במלאכה דאורייתא, כגון שרוצה לנעול הדלת ומסופק אם יש שם צבי וכדומה, וכן מוכח ברמב"ן, ע"כ. ולא הביא דעת החולקים, אלא כתב בפשיטות את דעת הט"ז להלכה, ודלא כרעק"א בהערות לשו"ע (יו"ד פז,ו) עיי"ש. והכא יותר נראה דהוא ספק פסי"ר דלהבא, דאף לדעת רעק"א יהיה מותר. ואף לדעתו בדעת החזו"א גם אין סיבה לאסור דהנה בספר 'גנזי שערי ציון' במדור התשובות שהשיב לו החזו"א מובא ששאל לגבי הלובש בשבת מעיל שנרטב לגמרי בגשם איך יכול לפושטו הרי יש חשש סוחט דאורייתא? ותשובת החזו"א היא: אנו פוסקים שספק פסיק רישא דלא ניחא ליה ולא איכפת ליה מותר.

Wrong ACF value

מאמרים נוספים באותו נושא

שם מאמרמחברמקורתאריך פרסוםקישור
תכשיט שעליו מודפס כל התנ"ך
הפעלת מטאטא רובוטי בשבתהרב ישראל רוזןאמונת עיתיךtest
מחליף חום במערכת סגורה לחימום מיםהרב מנשה צימרמןאמונת עיתיךתמוז תשפ"ב
כוונת השלכה לאקדחהרב שי סימינובסקי
צמיד חכם בשבתהרב ישראל רוזןאמונת עיתיךמרחשון תשע"ז
קיפול והרכבת קלנועית שבת Shabbattoהרב הראל דביראמונת עיתיךניסן תשפ"ב
הדלקת גז ביום טוב בכיריים חדישותהרב ישראל רוזןאמונת עיתיךתשרי תשע"ד
שימוש במעלית שבת שתוקנה בשבתהרב מנחם פרלאמונת עיתיךשבט תשפ"ב
צבירת אנרגיה סולרית להפעלה חשמלית בשבתהרב ישראל רוזןאמונת עיתיךניסן תשע"ג
גדרי החשמלהרב יעקב אריאלתחומיןתשפ"א

פרויקט דיגיטציה ומיון של תחומין

אודות תחומין

הצטרפו לחווית צומת