שים לב, זהו אתר סביבת פיתוח - zomet-dev.mycodix.com

הגדרת ה'בישול' במיקרוגל

הרב אהרן בק

תחומין

, תשע"ג

ראשי פרקים

במקומות שונים נידונה פעולת הבישול במיקרוגל,[1] והועלו מספר אפשרויות להגדיר אותה. ישנו הבדל גדול בין צורות הבישול המוזכרות בפוסקים (בישול, אפייה, צלייה וכד') ובין פעולת הבישול של המיקרוגל. הבדל זה קיים הן באופן הבישול – המיקרוגל מביא את המזון לידי בישולו בלא שימוש במקור חום, אלא באמצעות קרינה; הן בתוצאות הבישול – שהרי יש הבדל ניכר לעין (ולחיך)[2] בין בישול באש רגילה ובין בישול במיקרוגל.

הבישול שמתרחש בהפעלת המיקרוגל איננו בישול 'סטנדרטי'. לכן, יש לקבוע את הגדרתו תוך השוואה לפעולות בישול שאינן רגילות.

א. הגדרת פעולת הבישול במיקרוגל

הבעיה בהגדרת הבישול במיקרוגל נובעת מכך שלמעשה חימום המאכל לא נעשה ע"י מקור חום ישיר, הנמצא מחוץ למאכל, כמו בבישול על גבי האש. מסיבה זו, השוו אלו שדנו בנושא את המתרחש במיקרוגל לפעולות בישול לא-סטנדרטיות אחרות, כגון: בישול בחמה, בישול בחמי טבריה, "אבר מעיקרו" (פסחים עה,ב) וכד'.[3]

אולם למעשה, ישנו הבדל מהותי בין כל הבישולים הלא-סטנדרטיים הללו ובין הבישול במיקרוגל. בבישולים הרגילים, מקור חום כלשהו מעביר אנרגיה למזון שנמצא בסמוך אליו, כך שלמעשה אנרגיית החום שבמקור החום מתפשטת לתוך המזון. במיקרוגל אין אנרגיית חום, והחימום נעשה באופן מלאכותי: גלי המיקרוגל מעבירים קרינה לתוך המזון, הקרינה יוצרת שדה חשמלי בתוך המזון, וזה גורם להאצת המולקולות, כלומר: לחימומן. במילים אחרות: הקרינה גורמת לחימום עקב האצת תנועת המולקולות, אך ללא שימוש במקור חום מחוץ למזון. מכאן שבישול במיקרוגל שונה מחימום ומבישול רגילים.

משום כך נשאלת השאלה: האם בכלל אפשר לקרוא לפעולת החימום של המיקרוגל בשם 'בישול'?

הראשון שדן בעניין הוא הר"מ פיינשטיין (שו"ת אגרות-משה או"ח ח"ג סי' נב). הוא הזכיר את דברי רש"י (שבת לט,א), שהסביר כי בישול בחמה אינו נחשב בישול מפני ש"אין דרך בישולו בכך", וביאר:

כיון שעל כל פנים אין מבשלין בחמה אלא כשאין לו עצים, אין למילף אותו מבישול על ידי האור שהיתה במשכן.

כוונת רש"י היא שבישול בחמה – אף שהוא בישול טוב ויעיל – אינו נהוג ומקובל, ולכן אין בו איסור תורה בשבת. מכאן מגיע הגר"מ פיינשטיין למסקנה:

ואם כך בהמייקר-וייו אווען [=תנור המיקרוגל], שטוב לבשל בו כמו באש ממש, ואלו שיש להם תנור כזה משתמשים בו יותר מבישול באוּר… ודאי יש למילף מבישול דאור דהיה במשכן בחשיבות תולדה, שהוא לכל הדינים כהאב דבישול ע"י האור, לאיסור ולחיוב סקילה וחטאת.

במילים אחרות: מלאכת בישול מוגדרת לפי המקובל והנהוג, וכיוון שבישול במיקרוגל הפך להיות צורה שכיחה ביותר של בישול, הרי שיש להחשיבו כתולדה של מלאכת בישול ויש בו איסור שבת מדאורייתא.

חידושו של הרב פיינשטיין מרחיק לכת, והגדרתו את השימוש במיקרוגל כ'בישול' מתעלמת מההבדלים המהותיים שבין בישול רגיל ובין הבישול במיקרוגל. מה שמקשר את השימוש במיקרוגל למלאכת הבישול, לפי חידושו, הוא רק הרגלם של בני האדם להשתמש במיקרוגל על מנת לבשל, למרות שמבחינה מעשית אין קשר בין שתי הפעולות. במילים אחרות, הקשר בין הבישול באש לבין הבישול במיקרוגל הוא רק לשון בני האדם, המכנים את שתי הפעולות בביטוי "בישול"![4] 

נראה שיש לצעוד בכיוון אחר לחלוטין. באמצעות מכשיר המיקרוגל המזון אמנם הופך למבושל, אבל דבר זה קורה ללא כל פעולת בישול. זהו השורש להבדל הגדול שבין כל מקורות הבישול המוזכרים בהלכה ובין המיקרוגל: האש ותולדותיה, החמה והסיד –  כל אלו מהווים מקור חום, הפועל לחמם את המזון שמונח לידו.[5] אבל במיקרוגל אין כלל מקור חום. פעולת הבישול מתרחשת באופן שונה לחלוטין, כך שלמעשה ישנה תוצאה של בישול, אך ללא כל פעולה של בישול.

דין המיקרוגל דומה בהקשר זה למזלג חשמלי, שבו דן הרש"ז אוירבך.[6] מזלג חשמלי הוא מכשיר המחמם מים באמצעות טבילתן של שתי אלקטרודות בתוך המים.[7] סגירת המעגל החשמלי ע"י המים עצמם גורמת לזרימת חשמל בתוך המים ולחימומם. גם כאן אין מקור חום חיצוני, ולכן כתב הרש"ז אוירבך ש"לגבי הזרם עצמו לא שייך לומר שהוא אש", והסיק שאין בכך איסור בישול מן התורה, אלא רק מעין תולדות חמה, שהבישול בהם אסור מדרבנן.

אמנם, הרש"ז אוירבך כתב שם שהחזון-איש השיב לו בפשיטות: "כמו שהמבשל במים חמים שהם 'תולדה' מאש חייב חטאת, כך גם המבשל בזרם של חשמל – הואיל ובדרך כלל הוא תהליך היוצר אש, הווי ליה כעין 'עיבור' של אש". הרש"ז אוירבך תמה מאוד על סברה זו, אבל גם לפי החזון-איש, הסיבה שלדעתו יש איסור תורה בבישול במזלג חשמלי היא בגלל קיומו של מקור חום – "שהזרם בעצמו במרוצתו משפשף ומחמם את החוט שמתנגד לו עד שהוא נהפך לאור ושורף ונקרא אש", מה שאין כן במיקרוגל, שאין כל מקור חום שיוצר תהליך של בישול.[8]

לאור זאת, יש מקום לפקפק בחידושו של הרב פיינשטיין לעניין הבישול במיקרוגל, גם אם נקבל את הגדרתו המחודשת למלאכת הבישול. בישול בחמה – שהוא מקור הדין של הרב פיינשטיין – הינו דרך של בישול, וההבדל בינו לבין בישול באש הוא במקור החום השונה. לכן, השאלה אם להחשיב את הבישול בחמה כתולדה של מלאכת מבשל תלויה בהרגלם של בני האדם; אבל בישול במיקרוגל איננו כלל 'בישול', אף שהוא מביא לתוצאה של מזון מבושל, ולכן אין לקשר כלל בינו לבין מלאכת הבישול שאסרה התורה בשבת.

הרב אשר וייס[9] מגיע למסקנה דומה:

האמת נראה, דתנור זה גרע מתולדות חמה ואינו דרך בישול כלל, דבכל בישול יש מקור חום שעל ידו מתחמם האוכל או דבר אחר המתבשל, ובזה חילקו חכמים אם מקור החום המבשל נתחמם ע"י אש או ע"י חמה. אבל בתנורי מיקרוגל אין בכלל דבר חם שעל ידו מתבשל האוכל. דגלים אלו שהאוכל מתבשל על ידם אינם חמים כלל, וכל החום נוצר בתוך האוכל עצמו, ע"י שינוי מולוקולרי שנגרם ע"י הגלים האלה. וכאשר הוא מבשל שלא במקור חום חיצוני, בוודאי הוי בישול משונה ולאו דרך בישול, אף כשאין שינוי במעשה האדם. וגרע טפי מהמבשל בחמה ותולדותיה, דמכל מקום יש בהם מקור חום חיצוני שעל ידו הוא מבשל את האוכל.

אכן, ישנם הסברים אחרים לדברי רש"י שהביא הרב פיינשטיין, לפיהם אין מקור לחידושו בעניין רגילות הבישול. פרופ' זאב לב,[10] שהיה בין הראשונים שדנו בהגדרת המיקרוגל, האריך לדחות את ביאורו של הרב פיינשטיין לדברי רש"י הנ"ל. להבנתו, "אין דרך בישולו בכך" אינו מתייחס לשכיחות הבישול, אלא לסוג הבישול: כל בישול שאינו דומה לבישול באש – אינו נחשב בישול, ומשום כך אין איסור בבישול בחמה. לפי זה, גם מיקרוגל – שאינו בישול באש – אינו אסור מן התורה.[11]

להבנתנו, ההבדל העקרוני שבין פעולת המיקרוגל לבין פעולתם של מכשירי בישול אחרים מונע כל ניסיון לקשר ביניהם, ולמעשה אין במיקרוגל כלל מלאכת בישול. משל למה הדבר דומה? לאדם שיצליח לבשל מזון על ידי אמירת שם קדוש; האם נגדיר אותו כ"מבשל"?[12] ודאי שלא, שכן המזון הפך אמנם למבושל, אך הוא לא עבר כל תהליך של "בישול". לפיכך אין מקום להחשיב את פעולת המיקרוגל כ"בישול", ואם אדם יבשל במיקרוגל בשבת הוא לא יעבור על איסור בישול (אלא רק על איסור בשל עצם הפעלת המכשיר החשמלי), למרות שהמזון הפך להיות מבושל.

בהמשך, נבחן השלכות מעשיות נוספות של הגדרת הבישול במיקרוגל. נעיר כי אף הפוסקים שדחו את חידושו של הר"מ פיינשטיין, וקיבלו את ההגדרה העקרונית שאין בישול במיקרוגל, פסקו הלכות מעשיות ביחס למיקרוגל כאילו הוא מבשל. אנו מבקש לדבוק בהגדרתנו שאין כל פעולת בישול במיקרוגל, ולבחון את השלכותיה.

ב. הגדרת המזון המבושל

לדעתנו, כאמור, אין להגדיר את פעולת המיקרוגל כמלאכת בישול; אולם האם המזון עצמו הפך למבושל? ניתן לטעון שהמיקרוגל אמנם לא "בישל" את המזון, אך עדיין המזון התחמם, רתח ו"התבשל" מעצמו. כיצד עלינו להתייחס למזון שרתח מעצמו, ללא כל מקור חום?

שומה עלינו לחפש בהלכה הגדרה דומה, כדי שנוכל לדמות מילתא למילתא. האם נמצאת בהלכה התייחסות למזון שרתח "מעצמו", בלא מקור חום? ברוב המקרים, אנו מגדירים את דין המזון לפי מידת ה"מרחק" שלו ממקור החום – כלי ראשון, כלי שני, עירוי וכד'; אולם האם יש בהלכה התייחסות למזון שנתבשל "מעצמו"?

נראה שהמקרה הדומה ביותר למזון שבושל במיקרוגל הוא הדין של "דבר גוש" – מזון שחומם בכלי ראשון והועבר משם לכלי אחר. לאחר שהמזון התנתק מכלי הבישול, לכאורה הסתיים בישולו, והוא אמור לקבל את דיני הכלי שבו הוא נמצא (כלי שני). ובכל זאת מובא בהלכה שדבר גוש מבשל, ולכן אם אדם תחב סכין חלבית לתוך גוש בשר שהועבר מכלי ראשון – הסכין נטרפת,[13] וכן אסור לטוח שמן על גבי צלי בשבת (מגן-אברהם או"ח שיח,מה). כלומר: לדבר גוש יש דינים מיוחדים, ומעמדו חורג מהמרחק בינו לבין מקור החום שבישלו. הסיבה לכך מובאת ברבנו יונה (איסור-והיתר לו,ז), שהוא מקור הלכה זו:

בשר רותח שהיד סולדת בו, שנחתך בסכין של חלב שהוא בן יומו מתשמיש רותח או בסכין של שאר איסורין, אגב דוחקא דסכינא בולע בכולו… ולא דמי לכלי שני, [ד]בדבר יבש ליכא דפנות המקררות, ומבשל מיהא כל זמן שהיד סולדת בו… ולא דמי לכלי שני, שאינו מבשל אפילו כשהיד סולדת בו, דהתם איכא דופני הכלי דמצננין אותה כל שעה. ואף על גב דאין כאן גם דופני הכלי ראשון, שמחזיק לו החמימות זמן ארוך, ואינו מבשל, מיבלע מיהא בלע, מידי דהוי עירוי שנחשב לחומרא ככלי ראשון, אע"פ שאין לשם גם כן דופני הכלי.

כלומר: כלי שני אינו מבשל משום שדפנות הכלי מקררות את המזון שהוכנס לתוכו.[14] אבל בדבר גוש, למרות שעבר מכלי הבישול לכלי אחר, עדיין חומו שמור בתוכו ואין הדפנות מצננות אותו. לכן נשמר דינו ככלי ראשון, והוא נחשב מבשל. הסבר זה מזכיר במדויק את המציאות של בישול במיקרוגל: גם במיקרוגל אין דפנות ששומרות על חומו של התבשיל, שהרי דפנות המיקרוגל אינן שותפות בתהליך הבישול; אך המזון עצמו חם, ואפילו הולך ומתחמם ("מעצמו"), כך שאין השפעה של הדפנות עליו. לאור זאת נראה לומר שהבישול במיקרוגל מביא את המזון למצב של דבר גוש.[15]

כבר כאן צריך להעיר: אנו מביאים את דין דבר גוש כדי להשוות אליו את מעמדם של מאכלים המתבשלים במיקרוגל. אין ענייננו כאן להכריע בהלכות דבר גוש, אלא רק ללמוד ממנו עקרונות לגבי הבישול במיקרוגל. הערה זו חשובה, מפני שדין דבר גוש איננו מוסכם ומקובל על הכל. דין זה לא הובא במפורש בשולחן-ערוך (ראו דרכי-משה יו"ד קה,ד), חלק מהפוסקים סייגו אותו,[16] הרבה פוסקים הקלו לסמוך על הדעות שדבר גוש אינו מבשל במקרי הצורך,[17] ויש שדחו לגמרי את דין דבר גוש.[18] אנחנו משווים בין העקרונות הזהים, ולא משווים את פסק ההלכה.

משמעות הדבר היא שגם הפוסקים שלא יקבלו את הגדרת דבר גוש כמבשל, יסכימו להחיל אותה על מאכל שהתבשל במיקרוגל. הסיבה שבגללה חלק מהפוסקים לא קיבל את דין דבר גוש היא העובדה שבסופו של דבר, המזון הולך ומתקרר (גם בסיוע הדפנות הקרות של הכלי שבו הוא נמצא). אולם מזון הנמצא במיקרוגל הולך ומתחמם, ונראה שגם הפוסקים שהתייחסו לדבר גוש כאל כלי שני רגיל, יוכלו לראות מאכל שבושל במיקרוגל כמקרה פרטי שבו דיניו של דבר גוש מתקיימים.

ג. השלכות מעשיות

עתה נבקש לדון בשאלות ההלכתיות שמעורר הבישול במיקרוגל לאור הגדרתנו המחודשת. הפוסקים עסקו בבישול במיקרוגל בהקשר של הלכות שבת, ובעיקר בהקשר של איסור בשר בחלב. נציג את השאלות הנזכרות בדיוני הפוסקים, וננסה להשיב עליהן לפי ההבנה החדשה.

1.  רמת הבישול של התבשיל

השאלות:

א.  מזון בשרי שבושל במיקרוגל, והוכנסה לתוכו כף חלבית – מה דין התבשיל והכף?

ב.   מזון שבושל במיקרוגל – האם הוא נחשב "מבשל" לעניין הלכות שבת, כך שאסור לשים בתוכו מאכלים שאינם מבושלים (להוסיף תבלינים למזון שחומם במיקרוגל), או לשים אותו בתוך רוטב צונן שאינו מבושל (להניח עוף שחומם במיקרוגל בתוך קערת מרק צונן)?

הפוסקים מתחבטים בשאלה אם דבר גוש אכן מבשל לגמרי, או שהוא רק מפליט ומבליע. מקור הספק הוא סתירה בתוך דבריו של רבנו יונה.

מראשית דבריו של רבנו יונה – "ומבשל מיהא כל זמן שהיד סולדת בו" – משמע שדבר גוש רותח מבשל ממש כמו כלי ראשון, ולכן כף חלבית שנתחבה לתוך גוש בשר רותח נאסרת. הפוסקים דייקו שאיסור זה הוא מדאורייתא, שכן רבנו יונה כתב ש"הבשר אסור אפילו בהנאה", והרי בשר בחלב אסור בהנאה רק כאשר הוא נאסר מן התורה (וכן עולה מהמהרש"ל, 'ים של שלמה' חולין פ"ז, סי' מד, שכתב: "ומשום הכי נראה דדוחן ואורז גם כן אחר שנתערו מקדירה לתוך קערה, כל זמן שהיד סולדת בו וחמים הן ככלי ראשון").

אבל הרבה פוסקים הביאו את קושיית המנחת-יעקב (על מנחת-חטאת לרמ"א, כלל סא, אות מה) מגמרא מפורשת (חולין קד,ב), שמתייחסת לדבר גוש כאל כלי שני שאינו מבשל. לאור קושיה זו הסיק המנחת-יעקב שדבר גוש אינו מבשל, אלא רק מפליט ומבליע. כך עולה גם מסוף דברי רבנו יונה, שכתב: "מיבלע מיהא בלע" (ראו חכמת-אדם, בינת-אדם, שער איסור והיתר, אות מח). ומה שכתב בראשית דבריו, שדבר גוש מבשל – ביאר המנחת-יעקב שדבריו "שלא בדקדוק".[19]

לכאורה, אם דבר גוש רק מפליט ומבליע, אזי הוא לא ייחשב כ"מבשל" לעניין בישול בשבת. אולם המגן-אברהם (שיח,מה) כתב במפורש שאסור לטוח בשבת שמן ושום על צלי הנמצא בכלי שני, ומכאן הוכיחו הרבה אחרונים שיש איסור בישול בשבת בדבר גוש (ראו מנוחת-אהבה, הל' שבת ח"ב, עמ' שלה, הע' 70).

יש מהאחרונים שיישבו באופנים שונים בין דעות המנחת-יעקב והמגן-אברהם. החתם-סופר (שו"ת יו"ד סי' צה) חילק בין הלכות שבת להלכות בשר בחלב, וטען שדבר גוש נחשב כמבשל מהתורה רק לעניין שבת, כשם שצלייה נחשבת כבישול לעניין שבת בלבד (ראו ר"ן חולין מג,א מדפי הרי"ף). בהלכות בשר וחלב החשיבות נעוצה בעצם פעולת הבישול, שכן אנו בוחנים את כוחו של הבישול להעביר את הטעם ממאכל אחד לשני, ודבר גוש איננו יכול לבשל אלא רק להפליט ולהבליע. אולם בהלכות שבת חשובה לנו יותר תוצאת המלאכה – העובדה שהמאכל התבשל, וכיוון שבסופו של דבר גוש גורם לבישול, לעניין הלכות שבת יש בזה איסור תורה.

חילוק עקרוני זה בין הלכות שבת להלכות בשר וחלב תואם באופן מדוייק את מצבו של מאכל שבושל במיקרוגל. מבחינה טכנית אין כאן תהליך בישול, ולכן בשר שבושל בחלב במיקרוגל ייאסר רק באכילה ולא בהנאה; אבל בסופו של דבר המאכל בושל וחומו רב, ועל כן יהיה אסור בשבת להכניס דבר לא מבושל לתבשיל שבושל במיקרוגל.

יישוב אחר למחלוקת המנחת-יעקב והמגן-אברהם מובא בחיי-אדם (נשמת-אדם כ,ג). החיי-אדם מחלק בין שני מצבים:

  • דבר גוש שבושל בכלי ראשון, הוסר מהאש, אך עדיין נשאר בתוך הכלי שבו הוא בושל. במקרה כזה הדפנות עדיין חמות, ולכן לדבר הגוש יש דין של כלי ראשון. למקרה זה התייחסו האיסור-והיתר והמהרש"ל, ועל מקרה זה כתב המגן-אברהם שאין לטוח את הצלי בשמן.
  • אם העבירו את התבשיל לכלי אחר, דפנות הכלי השני מקררות את הדבר הגוש. לכן, הדבר הגוש אינו יכול לבשל אלא רק להפליט ולהבליע. זהו המצב השני, שאליו התייחסה הגמרא בחולין שהביא המנחת יעקב, ואין בו איסור בישול בשבת (כך כתב גם בשו"ת צמח-צדק יו"ד סי' סה).[20]

מאכל שבושל במיקרוגל דומה למצב השני שהזכיר החיי-אדם, שכן בכל תהליך הבישול שבמיקרוגל הדפנות אינן חמות, ואינן מוסיפות לבשל את המאכל.[21] לכן, מצבו של מזון שבושל במיקרוגל דומה למצבו של דבר גוש שהועבר לכלי שני, שאיננו מסוגל לבשל, ומותר לשים בתוכו בשבת מאכלים שאינם מבושלים. ואף שבסופו של דבר המזון רותח – יסוד מוסד בהלכות שבת הוא שאין הולכים אחר חומו של תבשיל אלא אחר הגדרת בישולו (ראו דיוני הפוסקים בעניין מזון שהיד נכווית בו בכלי שלישי, על דברי החיי-אדם כ,ד).

נשים לב, שלמרות שישנה מחלוקת עקרונית בין המנחת-יעקב (שלדעתו דבר גוש אינו מבשל כלל) ובין החיי-אדם (שלהבנתו דבר גוש יפסיק לבשל רק אם יעבור לכלי שני), בנידון דידן יסכימו שניהם שמזון שבושל במיקרוגל אינו מבשל.

2.  דין צלחת המיקרוגל

השאלות:

א.  האם הצלחת שעל גביה בושל תבשיל בשרי במיקרוגל תיהפך לבשרית?[22]

ב.   אם בישלו על הצלחת תבשיל בשרי, ולאחר מכן בישלו עליה תבשיל חלבי, האם היא נאסרת מבליעת בשר וחלב?

מובן שגם לשיטת החיי-אדם, שהתבשיל במיקרוגל נחשב כדבר גוש בכלי שני, עדיין יש לאסור את הצלחת, שכן דבר גוש בכל אופן פולט טעם ומבליע את טעם הבשר בצלחת. הצלחת הופכת אפוא לבשרית, ואם לאחר מכן יניחו עליה תבשיל חלבי, היא תיאסר.

אכן, כלל הוא בהלכות בשר בחלב ש"תתאה גבר", והצלחת הקרה גוברת על חומו של התבשיל המונח עליה. אבל כבר קבעה הגמרא (פסחים עו,א): "אדמיקר ליה, אי אפשר דלא בלע פורתא", והצלחת בולעת בשיעור "כדי קליפה" (ראו חוות-דעת צא,ה; שו"ת עין-יצחק יו"ד יג,א). לכן, הצלחת נאסרת בכל מקרה, ואם היא בלעה טעם בשרי והניחו עליה לאחר מכן מאכל חלבי, גם התבשיל החלבי בולע בשיעור "כדי קליפה". יש להסיר ממנו אפוא "כדי קליפה" ממקום נגיעתו בצלחת, ושאר התבשיל מותר.

כמובן שלכתחילה, אין להפליט ולהבליע בצלחת ובתבשילים טעם בשר וחלב.

3.  דין המיקרוגל עצמו

השאלות:

א.  מיקרוגל שבישלו בו תבשיל בשרי – האם הופך כולו לבשרי?

ב.   האם אסור לבשל חלב במיקרוגל "בשרי"?

ג.   אם בושל תבשיל חלבי במיקרוגל "בשרי", האם המיקרוגל נאסר?

מושג משמעותי לעניין דינו של המיקרוגל הוא מושג ה"זיעה", הנזכר בפוסקים ביחס לתנורי אפייה (ראו שו"ע יו"ד קח,א ורמ"א שם). "זיעה" זו היא האדים העולים מן התבשיל, מתפזרים בתוך חלל התנור ונבלעים בתבשילים נוספים שנמצאים בתוך התנור, כמו גם בדפנות התנור עצמו.

חלק מהפוסקים שהתייחסו לבישול במיקרוגל כאל בישול רגיל טענו שייתכן שיש הבדל ביניהם לעניין ה"זיעה". בניגוד לתנור אפייה, דפנות המיקרוגל נותרות קרות, ולכן אולי הן אינן בולעות מזיעת התבשיל – הן משום שהאדים שמגיעים לדפנות כבר מתקררים לשיעור של פחות מהשיעור שהיד סולדת בו, הן משום שעצם קרירותן של הדפנות מונעת מהן לבלוע את אדי התבשיל. כך כתב למשל הרב לוי יצחק הלפרין:[23]

אמנם לגבי מיקרו גל אין הדברים נכונים, כי חום התנור הוא רק בא מהאוכל, ואם כך כמעט שאין אפשרות שגם אם יהיה אדים שהם יהיו חמים כל כך שיגיעו לדפנות שהם חמים, וממילא אין הם נבלעות וגם לא פולטות. ולפי זה אין חשש גדול שיש בכלל בליעה בדפנות.

למעשה, מסקנת רוב הפוסקים היא לאסור את המיקרוגל במקרה זה,[24] ולכן המלצתם היא להשתמש במיקרוגל לבישול מאכלים חלביים ובשריים רק כשהם עטופים, כך שהזיעה לא תצא מהם.[25]

אולם לאור דברינו, שבישול במיקרוגל אינו נחשב לבישול כלל, נראה שיש להסתכל באופן שונה גם לדינו של המיקרוגל עצמו. ונקדים ונשאל: מה גורם לזיעה להיפלט מהמאכל ולמלא את חלל התנור – האם עצם חומו של התבשיל שהיד סולדת בו מוציא את הזיעה, או שמא תהליך הבישול גורם לפליטת הזיעה? מסברה נראה שכל דבר רותח, גם אם הוא אינו מצוי בתהליך בישול, מפליט זיעה. לפי זה, גם תבשיל רותח שיוכנס לתוך תנור קר – יפלוט זיעה לדפנות התנור ויבליע בו טעם. אולם בכל דיוני הפוסקים, לא מצאנו שהתייחסו לזיעה שלא תוך כדי תהליך בישול.[26] ואכן, לא שמענו שאדים שעולים ממאכל שהוסר מעל גבי האש ממשיכים לאסור.[27] אמנם לרוב חומם של אדים אלו נמוך משיעור החום שהיד סולדת בו, אך בחלק מהמצבים האדים רותחים (כגון: מייד עם הסרת התבשיל מעל גבי האש) ובכל זאת לא נזכר איסור בכך. משמע, שדין הזיעה אינו נובע רק מחום התבשיל, אלא הוא חלק מתהליך הבישול כולו: החימום באש גורם להוצאת אדים מהמזון, ואדים אלו ממלאים את כל חלל התנור.[28]

לאור זאת, גם אם דבר גוש רותח ומוציא אדים, אין האדים מסוגלים לבשל, שכן אין הם יוצאים כחלק מתהליך הבישול, אלא רק מחמת חומו של המזון עצמו. אדים אלו אינם נבלעים בדפנות כלל ואינם משנים את דין הדפנות.

לענייננו נקבל, שאין כל משמעות לזיעה בבישול במיקרוגל. גם אם בתהליך החימום (שאיננו תהליך בישול!) יוצאים אדים מחתיכת הבשר שבמיקרוגל וממלאים את המיקרוגל, אין הם הופכים בזה את המיקרוגל לבשרי. לפי זה, מותר יהיה לבשל בישולי חלב ובשר במיקרוגל בזה אחר זה ללא כל כיסוי.[29]

ד. סיכום

א.  בישול במיקרוגל שונה מהותית משאר סוגי הבישול – הן מהבישול ה"סטנדרטי" במקור אש, הן מסוגי הבישול האחרים כדוגמת בישול בחמה – בכך שאין בו כלל מקור חום והחימום נעשה בו ע"י פעולה פיזיקלית. גם תוצאת הבישול במיקרוגל שונה מזו של בישול במקורות חום אחרים.

ב.   לאור זאת, ייתכן שהבישול במיקרוגל אינו מוגדר כפעולת בישול כלל, ואדם שמבשל במיקרוגל בשבת איננו עובר על איסור בישול. מובן שהבישול במיקרוגל בשבת כרוך באיסורים אחרים, בשל עצם השימוש בחשמל בשבת.

ג.   התהליך שעובר המזון במיקרוגל מביא אותו למצב הדומה להגדרת 'דבר גוש' בהלכה, ומכאן נגזרות ההלכות הבאות:

1.   כף חלבית שנתחבה בתוך בשר שבושל במיקרוגל – יש לאסור הן את הבשר הן את הכף. נחלקו הפוסקים אם האיסור מהתורה או מדרבנן, ונפקא מינה לאיסור הנאה.

2.   לדעת החתם-סופר, בשר שבושל במיקרוגל נחשב מבשל לעניין הלכות שבת, ולכן אסור להניח אותו בעודנו רותח בקערת מרק צונן. לדעת המנחת-יעקב, וכן לפי סברת החיי-אדם, בשר זה איננו מבשל ומותר להניחו בדבר קר שאיננו מבושל.[30]

3.   מאכל בשרי שחומם ישירות על צלחת המיקרוגל – מבליע בתוכה כשיעור "כדי קליפה". אם לאחר מכן (תוך כדי  מעת לעת) יבשלו במיקרוגל תבשיל חלבי, תבליע הצלחת את טעם הבשר בתבשיל החלבי, וכן התבשיל החלבי יבליע את טעמו בצלחת. לכן, הצלחת תיאסר ומהתבשיל החלבי יהיה צורך להסיר "כדי קליפה", והשאר יהיה מותר.[31] דין זה הוא רק בדיעבד, וברור שלכתחילה אין לעשות זאת.

ד.   ניתן לבשל במיקרוגל מאכל בשרי ומייד אחר כך[32] מאכל חלבי, ללא כל כיסוי, בתנאי שהמאכלים לא יונחו ישירות על צלחת המיקרוגל אלא בתוך קערות נפרדות.[33]

כל מה שנכתב כאן אינו הלכה למעשה, אלא פתח לדיון ולהכרעתם של פוסקי דורנו.


[1].    ראו גם מאמרו של פרופ' זאב לב, "המיקרו-גל בהלכה", תחומין ח, עמ' 21.

[2].    [הערת עורך (י.ר): ההבדל בעין או בחיך אינו מוסכם. דומה כי בין אופני הבישול השונים (במים, צלי, טיגון, אפייה) קיימים הבדלים משמעותיים יותר, וקשה לבנות את הגדרת ה'בישול' לפי מבחן החושים.]

[3].    ראו מאמרו של הרב ישראל רוזן, "בישול בשבת ללא אש", תחומין יז, עמ' 15, שדן באריכות באופני הבישול החריגים האלה.

[4].    [הערת עורך (י.ר): הקשר הוא התוצאה, שהמזון מתחמם ומתבשל, ומבחינה זו הדרך איננה משנה.]

[5].    הדגיש זאת הרמב"ם (הל' שבת ט, ו) בהגדרתו המיוחדת למלאכת הבישול: "כללו של דבר, בין שריפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך, הרי זה חייב משום מבשל". תוספת המילה "באש" מדגישה את הצורך במקור חום כחלק מהותי מהגדרת המלאכה – ראו במאמרו של פרופ' לב (להלן, הערה 23), עמ' קא.

      [הערת עורך (י.ר): זה בדיוק חידושו של הרב פיינשטיין, ש'אש' לאו דווקא, אלא כל מִתקן בישול תקני.

      תשובת המחבר: אם כן, יכול היה הרמב"ם להשמיט את המילה "באש".]

[6].    שו"ת מנחת-שלמה ח"א סי' יב ענף ב הערה 6.

[7].    [הערת המערכת: ראו מאמרו של הרב ישראל רוזן, "מכשיר אדים חשמלי בשבת", תחומין א עמ' 525.]

[8].    בילקוט-יוסף, אוצר דינים לאישה ולבת, עמ' שי-שיב, קישר בין שאלת הבישול במיקרוגל לבין מחלוקת הרש"ז אוירבך והחזון-איש בדינו של מזלג חשמלי. לדברינו, גם החזון-איש יודה שפעולת החימום במיקרוגל שונה מזו שבמזלג חשמלי, ואף הוא לא יאסור את הבישול במיקרוגל מהתורה.

      [הערת עורך (י.ר): יש דמיון רב בין מזלג חשמלי לבין מיקרוגל. בשניהם אין מקור חום חיצוני ואין תרמודינמיקה, אלא המכשיר עצמו יוצר את החום בתהליך פיסיקלי של התנגדות חשמלית (במזלג החשמלי) או של קרינה (במיקרוגל). מחלוקת החזון-איש והרש"ז אוירבך דומה ביותר למחלוקת הרב פיינשטיין והחולקים עליו לעניין מיקרוגל – האם בישול בלא אש נחשב לבישול או לא.

      תשובת המחבר: כפי שהוסבר לעיל, במזלג חשמלי עובר זרם חשמלי בתוך המים, ואת הזרם הזה ראה החזון-איש כסוג של אש. מבחינה פיסיקלית קשה מאוד להבין זאת, כפי שתמה עליו הרש"ז אוירבך; אך גם אם נקבל זאת, פשוט שהחזון-איש לא יקרא לגלי הקרינה של המיקרוגל 'עיבור של אש'! מכל מקום, הרש"ז אוירבך והחזון-איש מסכימים שללא אש כלשהי לא נוכל להגדיר את המעשה כ'בישול', ובזה חולקים שניהם על הגדרתו המחודשת של הרב פיינשטיין.]

[9].    אורייתא יח, עמ' קסא-קסב. וראו גם מאמרו של הרב יעקב יוסף, זכור-לאברהם (תש"ן), עמ' קעו-קעז.

[10].  לעיל הערה 1, וכן במאמרים נוספים – ראו להלן הערה 23.

[11].  אמנם, פרופ' לב מסיק שהבישול במיקרוגל אסור מדרבנן, גזירה אטו תולדות האור (מאותה סיבה שאסרה הגמרא תולדות חמה). כך הסיקו גם הרב וייס (לעיל הע' 9) והרב ישראל רוזן (לעיל הע' 3), וכן הסיק בספר מנוחת-אהבה (ח"ב, עמ' שכא, הע' 41), שהבישול במיקרוגל הוא תולדות חמה.

      יש להעיר שפרופ' לב עצמו דן בהמשך האם בישול במיקרוגל נחשב ככלי ראשון או ככלי שני. לפי דבריו שלו עצמו, תמוה: הלוא אין במיקרוגל כלל בישול שאסרה תורה, ומה מקום יש לדון האם הוא כלי ראשון או כלי שני? וצ"ע.

      [הערת עורך (י.ר): כל הפוסקים הללו לא סברו כמחבר המאמר שלפנינו, ולא ייחסו שום חשיבות לשאלה אם יש מקור חום חיצוני לעניין הגדרת הבישול בשבת, אלא הכול תלוי בתוצאה שהמזון מבושל.

      תשובת המחבר: הרב וייס בוודאי ייחס לכך חשיבות, כפי שציטטנו את לשונו המפורשת בעמוד הקודם. כללנו את כל הפוסקים הללו בחדא מחתא רק לעניין אחד: כולם סוברים שניתן לאסור את הבישול מדרבנן, גם אם לא נוכל לאסור אותו מדאורייתא. לעומת זאת, אנחנו בודקים אם בכלל ניתן להגדיר את פעולת המיקרוגל כמעשה של בישול.] 

[12].  [הערת עורך (י.ר): על שאלה היפותטית גם התשובה היפותטית: אכן, אם ימציאו מכשיר תקני המתוכנן לבשל בשם המפורש, תיחשב פעולתו לבישול מהתורה לדעת הרב פיינשטיין, כי אורחיה בהכי.]

[13].  איסור-והיתר לו,ז; 'ים של שלמה' חולין פ"ז סי' מד. הובאו דבריהם בט"ז יו"ד צד,יד ובש"ך יו"ד קה,ח.

[14].  הסבר זה נסמך על דברי התוס' (שבת מ,ב): "לפי שכלי ראשון, מתוך שעמד על האור – דופנותיו חמין ומחזיק חומו זמן מרובה… אבל כלי שני – אף על גב דיד סולדת בו מותר, שאין דופנותיו חמין והולך ומתקרר".

      [הערת עורך (י.ר): לפי הגדרה זו של כלי שני, שדפנותיו קרות, כל קומקום חשמלי איננו כלי ראשון כי גוף החימום בתוכו ודפנותיו קרות. וכבר דנו בכך בדורנו על הבוילר בשבת, וישתקע הדבר ולא ייאמר. אכן, הגדרת התוס' שייכת רק כאשר המזון נעקר ממקום בישולו הראשון, וזהו החידוש של המושג 'כלי שני'. מה שאין כן במיקרוגל – כל עוד שהפעולה מתבצעת במקומה הראשוני, לא שייך כלל לדבר על כלי שני, והרי זה כלי הבישול במקורו במקומו. אכן, אפשר לדון האם לעניין שבת יש בישול ללא אש, דלא דמיא למשכן. מכל מקום, גם ברמת איסור דרבנן יש מקום להבחין בין כלי ראשון לשני.

      תשובת המחבר: אין מקור להגדרת "מקומה הראשוני של הפעולה" וכלי בישול "במקורו במקומו". החילוק המובא בתוס' ובפוסקים הוא בין דפנות קרות לדפנות חמות. במיקרוגל הדפנות קרות, ומשום כך הוא דומה לכלי שני.]

[15].  [הערת עורך (י.ר): הקשר בין דין גוש לבישול במיקרוגל אינו עולה יפה מבחינה הגדרתית. 'גוש' הוא חידוש גדול, בעיקר בענייני הבלעת טעם (רבים סבורים שאינו דין כלל לשבת), ואמור רק בדברים מוצקים. מחבר המאמר מחיל מושג דומה על כל בישול במיקרוגל, כולל נוזלים, ולא קרב זה אל זה. ובעיקר, 'גוש' הוא חידוש גדול ומתייחס רק למזון שנעקר מהמקום שבו התחמם והתבשל. מחבר המאמר רוצה להחיל דין זה גם על מצבו הראשוני של מזון שהתחמם והתבשל במתקן בישול וחימום, ואין הדברים דומים. אכן, מחבר המאמר כתב שמדמה רק עקרונית, אך אין לך בו, בגוש, אלא חידושו ומאן ספין.

      תשובת המחבר: אכן, ההשוואה לדין גוש היא עקרונית: אנו מחפשים הגדרה למצב של מזון המתבשל 'מעצמו', ללא קשר למקור חום כלשהו, ולעניין זה ההשוואה היא מדוייקת ועולה יפה מבחינה הגדרתית.]

[16].  הט"ז (יו"ד צד,יד) קבע שדבר גוש מבשל רק כשיש דוחקא דסכינא, דהיינו שיש עוד צד להחמיר (באר-היטב צד,כג). וראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' סה.

[17].  החתם-סופר (יו"ד סי' צה) כתב: "קיבלתי ממו"ר הגאון ז"ל להקל בדבר גוש בעת הצורך", או בהפסד מרובה, ועיינו פתחי-תשובה (צה,ז). במשנה-ברורה (שיח,קיח) כתב להתיר בדיעבד, וכן כתבו כף-החיים (או"ח שיח,קעח; יו"ד צד,עב) וערוך-השולחן (יו"ד צד,לב). וראו 'שמירת שבת כהלכתה' ח"א הע' קע.

[18].  ראו ביאור הגר"א (קה,יז); שדי-חמד (ח"ז, מערכת חמץ ומצה ג,יט); ילקוט-יוסף (שבת כרך ג, עמ' רב, הע' סא); שו"ת אור-לציון ח"ב עמ' רלט.

[19]. הנפקא-מינה בין שתי הדעות היא לעניין איסור הנאה. אם דבר גוש רק מפליט ומבליע, ואינו מבשל, אזי תבשיל של דבר גוש חלבי עם בשר (או להיפך) מותר בהנאה.

[20].  יש להעיר, שאף שבנשמת-אדם חילק בין דבר גוש הנמצא בכלי ראשון ובכלי שני, בחיי-אדם (כ,ה) הביא את המגן-אברהם כפשוטו, ואסר לטוח שום ובצלים על חתיכת בשר רותח אף שהונח כבר בכלי שני (וסיים ב"וצריך עיון"). החיי-אדם לא רצה לסמוך אפוא על סברתו וחילוקיו, והלכה למעשה החמיר בדבר גוש גם כשהוא מונח בכלי שני. אמנם, ייתכן שלגבי בישול במיקרוגל, החיי-אדם יסמוך על סברתו להלכה, שכן בישול במיקרוגל גרוע מדבר גוש, שהרי הוא מעולם לא עבר בישול בכלי ראשון (בניגוד לדבר גוש) והגיע לבישולו בתוך הכלי השני (שדפנותיו קרות).

[21][הערת עורך (י.ר.): כל ההגדרות של 'גוש' ושל 'כלי שני' אינן מדעיות. לכן, הצעת המחבר שמיקרוגל דומה ל'גוש בכלי שני' היא אמירה חסרת ביסוס. כשם ש'דפנות מיקרוגל אינן מסוגלות לבשל', כלשון מחבר המאמר, כך גם דפנות כלי ראשון שהורד מן האש.]  

[22].  כמובן ששאלתנו מתייחסת למזון בשרי שהונח ישירות על גבי הצלחת (חתיכת עוף או בשר), ולא לקערה עם תבשיל שהונחה על גבי צלחת המיקרוגל, שהרי קיימא לן שאין כלי בולע מכלי (ובדין הזיעה נדון להלן).

[23].  קובץ 'בית אהרן וישראל' כא (שבט-אדר תשמ"ט), עמ' עז. לעומת זאת, בשו"ת מנחת-יצחק ח"ה סי' כ אות ו לא קיבל את הטענה הזאת: "בנידון דידן אופים ומבשלים דברים המזיעים הרבה, כנודע מהמציאות, וא"כ יש לחוש משום הנ"ל". וראו דיון בשאלה אם האדים מספיקים לחמם את הדפנות בזמן הבישול במיקרוגל במאמרו של פרופ' לב (לעיל, הערה 1), עמ' 35 הע' 32 (הערת העורך, הרב ישראל רוזן). וראו באריכות במאמרו, "מיקרו-גל בהלכה", 'תורה שבעל פה' לד (תשנ"ג), עמ' קד.

[24].  ואדרבה: הפוסקים מביאים סברה להחמיר במיקרוגל יותר מאשר בתנור רגיל, שכן כאשר הדפנות חמות ייתכן ש"חום הרתיחה שבה (בקדרה) מעכבתה מלקבל הזיעה" (שו"ת הרא"ש כ,כו; עיינו חידושי-הגהות על הטור יו"ד צב,ה), או משום שהחום מונע בליעה או משום שהאדים נשרפים לפני שהם מספיקים להיבלע בדפנות. במיקרוגל, לעומת זאת, הדפנות אינן רותחות, וייתכן שאדים נבלעים בתוכן ביתר קלות. עיינו מנחת-יצחק ח"ה סי' כ אות יא; הרב חיים אהרן צבי היילפרין, קול התורה כג (ניסן תשמ"ח), עמ' סד.

[25].  דיון נוסף שנובע מכך: מיקרוגל שנאסר בבישול בשר בחלב או בבישול איסור, האם ניתן להכשירו ע"י זיעה, מדין "כבולעו כך פולטו". עיינו פרי-חדש יו"ד קכא,טו; חוות-דעת יו"ד קכא,כו; ובמקורות הנזכרים בהערה הקודמת.

[26].  המקרים הנידונים הם תנור שבושל בתוכו מאכל, וכן שתי מחבתות המתבשלות בתוך תנור. ועיינו רמ"א יו"ד צב,ח, שדן בתליית בשר לייבוש מעל גבי קדירת חלב. ובספר מאמר מרדכי – הלכות חגים, עמ' 184, כתב הרב מרדכי אליהו: "יש להיזהר בכיריים עם מספר להבות שלא ישים סיר לא מכוסה עם בשר על אחת הלהבות, וסיר לא מכוסה עם חלב על להבה אחרת, שמא יצאו אדים מהסירים ויתערבו".

[27].  פרופ' לב (לעיל הע' 23, עמ' קט) הבחין בכך שאין איסור זיעה במקרים כאלו: "בכל בית מוצאים קדירה רותחת ומניחים אותה על השולחן, והאדים מתפשטים לצדדים בתוך המטבח וחודרים גם למקומות שיש מאכלים חלביים מגולים. לא שמענו שיש להיזהר שכל המאכלים צריכים להיות מכוסים כל הזמן בתוך המטבח". להבנתנו להלן, שדין זיעה נאמר דווקא תוך כדי בישול, הדבר מובן.

      בהקדמה לכרך ח של תחומין, עמ' 8, הביא הרב ישראל רוזן נוסח של מודעה שפרסם מכון צֹמ"ת בעיתונות בי' בניסן תשמ"ז. במודעה זו הוסבר כיצד יש להשתמש במיקרוגל בפסח, ונכתב שם בין היתר: "אין לפתוח בפסח את הכלי החיצוני בתוך חלל התנור". הכוונה היא מן הסתם לחשש שהאדים יתפרצו מתוך הקופסה לתוך חלל המיקרוגל ויפליטו מתוך דפנותיו את טעם החמץ הבלוע בהן, וזאת למרות שאין כאן כל תהליך בישול. וצריך עיון מניין לקחו זאת.

[28].  והשוו לדין טיפת חלב שנפלה על החתיכה, כשכיסה את הסיר מתחילה ועד סוף (חולין קח ע"ב – קט ע"א). כיסוי הכלי גורם ש"מי השוליים עולין עד פיה ויורדין" (רש"י שם). וראו שו"ע יו"ד צב,ב.

[29].  אמנם לפי מסקנתנו, יהיה מותר גם לבשל בשר וחלב ביחד באותו זמן. אבל למעשה לא רצינו לכתוב זאת מחשש לתקלה, כי אם המזון הבשרי ייגע במזון החלבי – הם יבליעו זה בזה, כפי שראינו בדין הצלחת.

      [הערת עורך (י.ב.): גם לפי הבנת המחבר, שתהליך החימום במיקרוגל איננו בישול מדאורייתא או מדרבנן, בניגוד לשאר צורות החימום המוכרות לנו – עדיין ייתכן שבתהליך חימום ייחודי זה נפלטת זיעה המבליעה טעם בכלי, בדומה לזיעה הנפלטת בכל שאר תהליכי החימום.

      תשובת המחבר: מניין לנו לחדש "זיעות" חדשות?]

[30].  הרמ"א (או"ח שיח,ה) פסק שלכתחילה אין להניח מאכלים שאינם מבושלים אפילו בכלי שני, למרות שכלי שני איננו מבשל, "דיש דברים שמתבשלים אפילו בכלי שני מפני שהם רכים ואין אנו בקיאים" (משנ"ב שיח,מב). ייתכן שחומרה זו נובעת מכך שהתבשיל שבכלי השני עדיין רותח, ותבשילים שיונחו בתוכו יתחממו ויתבשלו. על כן, אף שכלי שני איננו מבשל, יש להיזהר לכתחילה שלא לבשל בו. לפי"ז, יש להחמיר לכתחילה שלא להניח דבר שאיננו מבושל בתוך כל דבר חם, אף אם חומם במיקרוגל. אמנם, לפי הסבר זה, צריך היה לאסור להניח דבר שאיננו מבושל גם בתוך תבשיל רותח המצוי בכלי שלישי, אך כבר הכריע המשנ"ב (שיח,מז) בשם הפרי-מגדים שאין להחמיר בכלי שלישי. משמע: החומרה נוהגת בכלי שני דווקא, כיוון שהוא "קרוב מדי" לכלי הראשון, ואינה נובעת מחום התבשיל. לפי הבנה זו, מזון שבושל במיקרוגל, שאיננו קרוב כלל לתהליך של בישול, אין להחמיר ולאסור להכניס לתוכו דבר שאיננו מבושל. אכן, המשנ"ב (שיח,מח) הביא את דעת החיי-אדם, שהחמיר בתבשיל שהיד נכווית בו גם בכלי שני (כלומר: יש משמעות לחום התבשיל), ויש לכך השלכות גם לכלי שלישי (ראו 'שמירת שבת כהלכתה' ח"א, עמ' כד, הע' קסו).

[31].  אם עבר מעת לעת בין הבישול הבשרי והחלבי, התבשיל החלבי יהיה מותר גם ללא הסרת "כדי קליפה". מאידך, הצלחת תיאסר גם במקרה זה (שו"ע יו"ד צג,א).

[32].  ראה הערה 29.

[33][הערת עורך (י.ר.): הרב המחבר מבחין בין זיעה ואדים במיקרוגל לבין מתקני בישול אחרים. סברתו איננה מקובלת על פוסקי דורנו. לפיכך מסקנתו המקילה הלכה למעשה לחמם במיקרוגל בשרי וחלבי לא מכוסים (בזה אחר זה) אין לה על מה שתסמוך.

      תשובת המחבר: לא מצאתי ולוּ פוסק אחד מפוסקי דורנו שכתב שזיעה הנפלטת מתבשיל שלא בשעת בישולו יכולה לבשל.]

Wrong ACF value

מאמרים נוספים באותו נושא

שם מאמרמחברמקורתאריך פרסוםקישור
תכשיט שעליו מודפס כל התנ"ך
הפעלת מטאטא רובוטי בשבתהרב ישראל רוזןאמונת עיתיךtest
מחליף חום במערכת סגורה לחימום מיםהרב מנשה צימרמןאמונת עיתיךתמוז תשפ"ב
כוונת השלכה לאקדחהרב שי סימינובסקי
צמיד חכם בשבתהרב ישראל רוזןאמונת עיתיךמרחשון תשע"ז
קיפול והרכבת קלנועית שבת Shabbattoהרב הראל דביראמונת עיתיךניסן תשפ"ב
הדלקת גז ביום טוב בכיריים חדישותהרב ישראל רוזןאמונת עיתיךתשרי תשע"ד
שימוש במעלית שבת שתוקנה בשבתהרב מנחם פרלאמונת עיתיךשבט תשפ"ב
צבירת אנרגיה סולרית להפעלה חשמלית בשבתהרב ישראל רוזןאמונת עיתיךניסן תשע"ג
גדרי החשמלהרב יעקב אריאלתחומיןתשפ"א

פרויקט דיגיטציה ומיון של תחומין

אודות תחומין

הצטרפו לחווית צומת