להשלמת התמונה המתוארת במאמרו של הרב אורי דסברג (ראד"ס), ולהבהרת הדעות השונות בסוגיית החליבה בשיטת הגרמא,[1] יש להוסיף מספר נתונים ועובדות:
א. השתלשלות החליבה בגרמא והויכוח ההלכתי שהתפתח בעקבותיה
שיטת החליבה בגרמא, שעליה דן ראד"ס במאמר והמכונה "שיטת שדה אליהו", הינה שיטה רווחת כיום במשקים דתיים רבים, שהעדיפו שיטה זו על פני השיטה הקודמת של חליבה לאיבוד והסטה לקו החלב לשמירה בגרמא – הן מסיבות הלכתיות והן מסיבות כלכליות. מבחינה כלכלית שיטה זו חוסכת חלב רב, שבשיטה הישנה היה הולך לאיבוד. עד כה החלב הראשון בכל פרה הנחלבת בשבת היה הולך לאיבוד, ואילו כעת החלב כולו זורם מתחילת החליבה לשמירה בקו הרגיל. מבחינה הלכתית – שיטה זו אמורה לישם את המלצתו המועדפת של החזו"א לחליבה בשבת.[2] כמו"כ היא כרוכה בפחות תקלות מאשר השיטה הקודמת, ומכיון שכל תקלה גוררת בעקבותיה סיבוך הלכתי, הרי ככל שמתמעטות התקלות גדל הסכוי למעט בחשש איסורי שבת.
הערעורים ההלכתיים כנגד שיטה זו, שבתחילה התמקדו רק בשאלה מה נחשב לגרמא המועילה מבחינה הלכתית,[3] התחזקו כאשר הסתבר שבחלק מהמקרים מתחיל החלב לצאת עוד לפני הפעלת המפעם (פולסציה), ונמצא שלעיתים הצמדת הגביעים לפרה מהווה חליבה בידיים לשמירה. עובדה זו העלתה את השאלה המכרעת, האם ניתן להתיחס למקרים אלו בהם יוצא חלב קודם להפעלת המפעם כאל דבר שאינו מתכוון (דשא"מ) שאין בו איסור (שהרי כוונתו ברגע זה היא להצמיד את הגביעים לעטינים ועדיין לא לחלוב), או שזה נחשב למתכוון (שהרי סוף סוף הצמדת הגביעים נעשית על מנת לחלוב) ואז יש חשש לאיסור דאורייתא.[4]
שאלה זו הובאה בפני הג"ר שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, שכתב את דעתו באופן מפורש: "נ"ל מסברה שאין היתר לחלוב על דרך זו, רק לאחר שיתברר שהנזילה היא רק חריגה ואינה מצויה."[5] בהסבר דבריו – שתלה זאת באחוז המקרים שבהם יש יציאת חלב – ניתן להציע, כפי שגם כתב בנו הג"ר אברהם דב אויערבך, שאם יציאת החלב איננה חריגה, לא ניתן להתייחס להצמדת הגביעים כאל פעולה עצמאית ונפרדת המנותקת מפעולת החליבה הבאה בעקבותיה, שהרי ברגע הצמדת הגביעים כבר מתחילה היניקה והחליבה. וכיוון שהמגמה הסופית אף היא הינה החליבה, הרי שאע"פ שבאותו רגע כוונתו להצמיד את הגביעים ורק מאוחר יותר להפעיל את החליבה ע"י הפולסציה – אין זה נחשב משום כך כאינו מתכוון.
למעשה, התברר בבדיקות בכמה מקומות שיציאת חלב בעת הצמדת הגביעים איננה חריגה והיא מצויה באחוז לא קטן, ולפי דברי הגרש"ז אויערבך יהיה אסור לחלוב בדרך זו. אלא שפוסקים אחרים סברו, שאע"פ שיציאת חלב איננה דבר חריג, בכל אופן, יציאת החלב נחשבת לדבר שאינו מתכוון ושרי,[6] ועל כך סומכים כיום במשקים המפעילים שיטה זו בשבת.
לדעת ה"ר א"ד אויערבך שליט"א, שדבריו מובאים במאמרו של ראד"ס, כל עוד שאין חלב יוצא ברוב המקרים אין איסור. אלא שנימוקו לכך – כפי המובא גם במאמרו של ראד"ס – הוא, שברגע שהפולסציה מנותקת אין זו חליבה רגילה כל עיקר, ולפעולת ההצמדה הראשונית אין כל סיוע למעשה החליבה, ואין המגמה אלא הלבשת הגביע על העטין. החליבה מתרחשת רק ע"י הפולסציה שתבוא מאוחר יותר. ולכן כל עוד שברוב המקרים אין חלב יוצא, אין הלבשת הגביע מוגדרת כמעשה חליבה. ולכן גם אם נחלב חלב, הרי זה נחשב לאינו מתכוון, המותר כל עוד איננו בכלל פסיק רישיה.
יש לציין, שתאור זה של תהליך החליבה – הטוען שהואקום הפנימי, מגמתו להצמיד את הגביע; ואילו הפולסציה היא זו המבצעת את העיסוי והחליבה – הוא גם התאור המובא במאמרו של הרב רוזנפלד לביסוסה ההלכתי של "שיטת שדה אליהו".[7]
לגישה זו מביא ראד"ס תימוכין וסימוכין בהסבריו המפורטים לכל תהליך החליבה במכונות החליבה. אלא דא עקא, שהסבריו אלו אינם מוסכמים ואינם מקובלים על מומחים מובהקים בתחום מכוני החליבה, וכפי שאביא להלן, ובהתאם לכך התמונה משתנה. בניגוד גמור לדברים המובאים במאמרו של ראד"ס, טוענים אותם מומחים שהואקום הראשוני – הפנימי – הוא הוא זה שחולב ושואב את החלב מהפרה; והפולסציה נועדה בעיקרה לא לחליבה, אלא כדי לעצור את השאיבה לפרקים לצורך בריאות העטין. למעשה, אילו לא היו משתמשים בצינור גומי שקורס כתוצאה מהואקום, הרי שהחלב היה יוצא כמו במכונת שאיבת חלב ללא הפסק, גם ללא הפעלת הפולסציה. הסיבה שהחלב איננו זורם, איננה מחמת שלא נעשה מעשה חליבה; אלא שמכיוון שהפולסציה לא הופעלה, הביטנה הפנימית קורסת באופן מיידי ומפסיקה את השאיבה לאלתר. לעיתים, הדבר קורה עוד קודם ליציאת טיפת חלב; ולעיתים, לאחר יציאת טיפות מועטות הנכלאות בתוך הביטנה ואינן מספיקות להגיע אפילו לכוסית; ולעיתים, לאחר יציאת יותר חלב – הכל בהתאם לטיב הביטנה, אופן ההצמדה לעטין, מידת לחץ החלב בעטין הפרה הספיציפית ועוד.
אם כך הם פני הדברים, ואכן הואקום הפנימי המצמיד את הגביעים לעטינים הוא זה שגם מבצע את שאיבת החלב מהפרה, הרי שמתוך נימוקיו של ה"ר א"ד אויערבך נראה היה שאף הוא יודה שאין להסתפק בכך שברוב המקרים לא יוצא חלב, אלא בעינן שיציאת חלב תהיה נדירה, וכפי שכתב אביו הגרשז"א זצ"ל.
אלא כששאלתי את ה"ר א"ד אויערבך על כך, הוא הבהיר שדבריו נכתבו רק בהסבר דברי אביו הגרשז"א זצ"ל. כמו"כ ביאר שאמנם אם הואקום הפנימי הוא שחולב ולא הפולסציה, יש לשוב ולעיין אם יש לדמות את הקורה בחליבה לקורה בנורת המקרר, כמובא בדברי הגרש"ז אויערבך, או שעדיין יש מקום לחלק. אך לו כשלעצמו נראה, שיציאת החלב לפני הפעלת הפולסציה נחשבת – בכל מקרה – לאינו מתכוון.
ב. חליבה כדבר שאינו מתכוון
טענת המתנגדים לשיטת החליבה בגרמא היא, שאי אפשר לומר שיציאת החלב בעת הצמדת הגביעים נחשבת לדבר שאינו מתכוון, כיוון שתכליתה של הצמדת הגביעים הינה החליבה, ולכן אם יוצא חלב אי אפשר להתיר זאת מדין אינו מתכוון. ה"ר א"ד אויערבך, כמובא במאמרו של ראד"ס, הסביר שהדברים אמורים רק אם ברוב המקרים נחלב חלב. אם פני הדברים אינם כך, יש לראות את פעולת הצמדת הגביעים כפעולה עצמאית ואם נחלב חלב אין בכך איסור כדין דשא"מ.
אלא, כיוון שאביו הגרשז"א אסר גם במיעוט המצוי, הוסיף ה"ר א"ד אויערבך נקודה נוספת החשובה ביותר לעניננו: אין זה פשוט לראות את הצמדת הגביעים לעטינים כדבר שאינו מתכוון רגיל, כיוון שלאמיתו של דבר נעשית כאן פעולת חליבה רגילה, והסיבה שהחליבה לא מתרחשת נובעת מהעובדה ששמו מונע (הפסקת הפולסציה) שימנע את החליבה. במקרה כזה – סובר ה"ר א"ד אויערבך, בהסבר דברי אביו הגרשז"א זצ"ל – שאם לבסוף מתברר שפעולת המניעה לא צלחה, הרי שאי אפשר לפטור מדין דשא"מ. והדבר דומה למי ששם מונע שתפקידו למנוע ממנורת המקרר מלהדלק בעת פתיחת המקרר, ולבסוף התברר שהמונע אינו מתפקד באופן מושלם כפי שחשב מראש, ובכל זאת נדלקת הנורה בעת פתיחת המקרר. במקרה כזה, אי אפשר יהיה להתיר את פתיחת דלת המקרר על סמך דין דבר שאינו מתכוון.
ה"ר א"ד אויערבך חידש שיש לחלק בין המקרים, כיוון שהצמדת הגביעים איננה כלל מעשה חליבה, אלא מעשה המוגדר בדבריו כ"אנטי-חליבה", כיוון שבעקבותיו נסגרת פי הפטמה, ורק הפולסציה היא היא מעשה החליבה האמיתי. מדבריו אלו משמע, שיש משמעות מכרעת לשאלה הטכנית-מקצועית, האם הפולסציה היא זו שחולבת והואקום הפנימי נועד רק להצמדת הגביעים לעטיני הפרה; או שהואקום הפנימי הוא זה שחולב (וכפי שכנראה הוסבר לגרש"ז אויערבך) והפולסציה רק גורמת להפסקת החליבה לעיתים מזומנות. אם אמנם הואקום הפנימי הוא זה שחולב, הטיעון שמביא ה"ר א"ד אויערבך לחלק בין נורת המקרר ובין החליבה נופל, ודברי אביו הגרשז"א אינם זזים ממקומם.
ראד"ס במאמרו תומך ומבסס את הדעה שהפולסציה היא זו שחולבת. לעומת זאת, כשהעברתי את דבריו לעיונם של אנשי מקצוע אחרים קיבלתי תגובות הפוכות לחלוטין: זאב פלדהיים, מומחה העוסק במיכון חליבה, סבור באופן נחרץ שלדברים הללו אין כל יסוד, והחלב נשאב מהפרה אך ורק כתוצאה מהואקום הפנימי, והחליבה בשום אופן איננה מתבצעת ע"י הפולסציה. לפי דבריו, בעבר הרחוק חלבו אך ורק בואקום פנימי רצוף שלא הופסק ע"י פולסציה, אך כיוון שהדבר גרם לגודש דם בפטמות חיפשו פטנט שיביא להפסקת החליבה לסרוגין באמצעות קריסת הגומי ע"י הפולסציה ומערכת הואקום החיצוני. דווקא פעולה זו של הפולסציה היא היא פעולה שניתן להגדירה כ"אנטי חליבה", ולא הפעלת הואקום הפנימי שהיא גורמת לחליבה גופא.
כדבריו סבור גם פרץ שורק, שאף הוא מכיר מקרוב את מערכות החליבה. הוא כתב לי את הדברים הבאים:
בעיבוד דברי רבה של טבריה הרב אויערבך נ"ל שיש בעיה של הבנת העובדות – מה מבצע את החליבה? האם זה הואקום הפנימי, המאפשר גם את הצמדת הגביעים לפטמות; או שמא הפעימה. למיטב ידיעתי, החליבה מתבצעת ע"י הואקום הפנימי המושך את החלב, והפעימה רק מסייעת שפעולת החליבה תהיה טובה יותר, ושהפטמות לא יתנפחו כתוצאה מגודש דם בעקבות לחץ משיכת החלב ע"י הואקום הפנימי. לכן נראה לי שהרב אויערבך קיבל הסבר מוטעה, ולכן כתב את מה שפורסם.
פרץ שורק גם שלח לי חומר מקצועי, המבסס את דבריו: בספרו של חי הברון "מיכון החליבה בישראל", ממנו מצטט גם ראד"ס, מסופר שב1860- נבנתה בארה"ב מכונת חליבה השואבת את החלב מהפרה כתוצאה מתת-לחץ. בעקבות מכונה זו ועל פי אותו עקרון נבנו מכונות חליבה דומות עד סוף המאה ה19- באירופה, באוסטרליה ובארה"ב.
אחת התוצאות של החליבה במכונה זו היתה התנפחות פטמות הפרות, וזו יוחסה לתת-הלחץ הבלתי פוסק שהופעל עליהן. לכן ניסה ב1895- סקוטי אחד לתקן את הליקוי ע"י הפעלת מנגנון להקטנת תת הלחץ לסרוגין. בכך הומצא המפעם הראשון!
בספר "מחלות עטין – צמצום הנזקים", ספר של משה איתם שגם אותו מצטט ראד"ס, ושעליו מסתמך גם ידידי הרב שלמה רוזנפלד (רבה של שדה-אליהו, וראה הערה 8) בטענתו שהחליבה מתבצעת ע"י הפולסציה – כתובים הדברים הבאים:
במכונת החליבה הכוח המוציא חלב מהעטין הינו הואקום. כיוון שהואקום מחובר אל הפטמה כולה, הריהו גורם לעצירת הדם בכלי הדם שבתוך רקמות הפטמה. תפקיד הביטנה והפעימה למנוע שטפי דם ברקמות הפיטמה. יניקת החלב ע"י המכונה והפסקת זרימת החלב בעת סגירת הבטנה היא ההיפך מחליבת יד. בחליבת יד אנו סוחטים חלב כאשר סוגרים את כפות הידיים, ומפסיקים לחלוב כאשר מרפים מהפיטמה.
ובספר אחר של משה איתם ועובדיה גמיל, "חליבה מכנית בישראל", נאמרים אותם דברים בשלישית:
יוצרים ואקום … וזה גורם לזרימה בלתי פוסקת של החלב מהפטמה. חשיפה בלתי פוסקת של הפיטמה לואקום בעת פינוי החלב מהעטין במשך 12-3 דקות גורמת לגודש דם בדפנות הפטמה; יתהוו שטפי דם שעלולים לגרום נזק לעטין. למניעת מפגעים אלו פותחה הביטנה הפועמת …
לכאורה, מקורות אלו מהווים הוכחה נחרצת לכך שאכן הואקום הפנימי הוא זה שמוציא את החלב, ולא כפי המתואר בדברי ראד"ס. אם אמנם כך, מוכח שאין בסיס לטענה המרכזית של ראד"ס במאמרו, שהחליבה נעשית רק בעקבות הפעלת הפולסציה, והואקום הפנימי איננו חולב אלא רק מצמיד את הגביעים לעטין, והוא למעשה אנטי-חליבה, כמובא בדברי ה"ר א"ד אויערבך שליט"א. ההיפך הוא הנכון – החליבה מתרחשת כתוצאה מואקום זה, והפולסציה רק מפסיקה את החליבה לפרקים, כדי למנוע גודש דם ופגיעה בבריאות העטין.[8]
אם אמנם כך, דברי ה"ר א"ד אויערבך אינם יכולים לחזק את שיטת החליבה בגרמא – "שיטת שדה אליהו" – ומדבריו עולה, שאם לעיתים יש יציאת חלב, יהיה אסור לחלוב בשיטה זו אליבא דברי אביו.
עם זאת, עדיין אין בכך כדי לאסור לחלוטין את השימוש בשיטת שדה-אליהו, למרות שמתברר שיציאת החלב לפני הפעלת הפולסציה איננה תופעה חריגה ביותר. ניתן להתיר את החליבה בשיטת זו, אם נסבור שלא כדעת הגרש"ז אויערבך, ונטען שבכל מקרה יש לראות את יציאת החלב כדבר שאיננו מתכוון, שמותר כל עוד שלא מדובר בפסיק רישיה, וכדעת הפוסקים שהובאו לעיל בהערה 6.
ג. גדרי אינו מתכוון ופסיק רישיה
בענין השאלה המרכזית – האם ניתן להתיחס ליציאת הטיפות בעת הצמדת הגביעים כאל דבר שאינו מתכוון – כתב אלי ידידי ומורי הרב שלמה לוי שליט"א את הדברים הבאים:
כפי שהסביר הגרא"ד אויערבך במכתבו – אם הרכבת הגביעים מוגדרת כהכנה לחליבה, ולא כחליבה עצמה, אין העובדה שפעולה זו נעשית לצורך החליבה העיקרית מגדירה את מרכיב הגביעים כמתכוון לטיפות, וכמשל ניגוב העטינים. השאלה העיקרית היא: האם יש להגדיר את הרכבת הגביעים כמעשה בידיים של חליבה, כיון שהרכבת הגביעים כרוכה בהכרח במעשה חליבה.
שיטתו של הגרש"ז אויערבך בכמה מקומות היא, שבמעשה בידיים לא שייך לדבר על אינו מתכוון ופסיק רישיה. לדעתו א"מ ופ"ר שייך רק כאשר האיסור נגרם ע"י מעשה מותר, כגון גורר מיטה ונעשה חריץ:
… אך מסופקני, דאפשר כיוון שבאופן קבוע ומתוכנן נדלקת המנורה ע"י פתיחה, ונכבית ע"י סגירה, ורק בדרך זו רגילים תמיד להדליק ולכבות – אפשר דחשיב ממש כעושה בידיים. והפותח דלת של מקרר, אף שעיקר כוונתו לפתוח את הדלת, מ"מ לדינא ה"ז חשיב כעושה בבת אחת שתי פעולות – פותח דלת, וגם לוחץ ממש על כפתור הדלקת הנורה … והו"ל כמדליק בידיים (מנחת-שלמה סי' צא סוף פ"ט).
כיוצ"ב כתב גם במקום אחר, לענין החזרת קדירה שיש בה עצמות, שהדבר דומה למי שיוצא עם בגד שיש בו חפץ שאינו מעוניין בו, שנחשב לעושה מעשה בידיים:
בכה"ג חושבני דכמאן דעביד לה בידים דמי, כיון שפעולתו היא על דעת לבשל כל מה שבתוך הקדירה, ואסור משום מבשל, אע"ג שעיקר דעתו ומחשבתו הוא על עיקר התבשיל שישאר חם, כי נלע"ד דפ"ר הוא דווקא בכה"ג שאדם מתעסק בגרירת מטה, אלא שממילא נעשה גם חריץ (שם, סי' ו, עמ' לו,א).
קטונתי מלהתייחס לגופו של ענין, לדעתו של הגרש"ז אויערבך, אך אציין שכנראה אין הגדרה זו מוסכמת על כל גדולי דורנו. ראה למשל בילקוט-יוסף (שבת ח"ה עמ' רג) שמתייחס להדלקת נורה במקרר כאל פ"ר, ולא כאל מעשה בידיים, ולכן מתיר לומר לגוי לפתוח את המקרר ששכחו לנתק בו את הנורה מערב שבת. כיוצ"ב, התייחסו לכניסת מים קרים לדוד שמש בעת השימוש במים החמים כאל פ"ר, ולא כאל מעשה בידיים, אע"פ שזו הדרך היחידה להכנסת מים קרים לדוד, ואין כל דרך אחרת לכך.
לכן, יתכן שאע"פ שבעת הצמדת הגביעים יוצאות מספר טיפות חלב, כיון שעיקר הצמדת הגביעים נעשית כדי לאפשר את החליבה העיקרית שלאחר הפעלת הפולסציה, ניתן לומר שעושה כאן שתי פעולות נפרדות: הכנה לחליבה העיקרית; והוצאת כמה טיפות. ומכיון שמתכוון לחליבה העיקרית ולא להוצאת הטיפות, אין בעובדה שבדרך כלל יוצאות טיפות, להפקיע זאת מגדר אינו מתכוון.
בקשר להשוואה לנורת המקרר כשהמכסה המונע את הדלקתה לא הותקן באופן מושלם ולעיתים נדלקת הנורה בעת פתיחת המקרר – עי' גם בשמירת שבת כהלכתה סוף פרק י' (עמ' קא), שמשמע שהדלקת נורת המקרר נחשבת כפ"ר; ולכן במקרה של ספק למפרע, הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים לגבי ספק פ"ר, בסימן קטז. עמדה זו שונה כנראה מהנאמר בדברי הגרא"ד אויערבך לגבי מי שטעה ופתח מקרר בחושבו שהמנורה לא תדלק. אם נסכים שזה ספק פ"ר, לכאורה, יש להקל במצב של לא איכפת ליה, וטיפות בלבד בודאי לא איכפת ליה מבחינה כלכלית.[9]
לכאורה גם אם נקבל את הדין בנוגע למקרר, אין נידון דידן דומה, כיון שבמקרר פעולת המניעה נעשית לפני הפתיחה, ולכן יש כאן פ"ר למפרע; ואילו כאן הספק האם יצאו טיפות חלב אם לאו אינו תלוי במצב הקיים למפרע, אלא בהרכבת הגביעים עצמם. ולכן, גם אם לא מדובר במעשה של אנטי-חליבה, אין כאן ספק למפרע.[10]
עד כאן קטעים מדבריו של הרב שלמה לוי, שאע"פ שהוא עצמו מתנגד לשיטת החליבה הנדונה, הרי לדעתו, הבעיה איננה ביציאת הטיפות בעת הצמדת הגביעים, אלא בהפעלת הפולסציה שלאחר מכן.[11]
דברים דומים שמענו מספר פעמים גם מפי מו"ר ה"ר אהרן ליכטנשטיין שליט"א, שאמר שלדעתו אע"פ שהרכבת הגביעים נעשית במגמה כללית לחליבה, אין הדבר מחייב לראות את יציאת הטיפות בעת הרכבת הגביעים כמתכוון. לדעתו, אין לאסור את הרכבת הגביעים בגלל אותן טיפות, ויציאתן נחשבת לאינו מתכוון.[12]
ד. בדיקות בשטח
לעיל הוזכר שכיום ברור שכמות המקרים בהם יוצא חלב לפני הפעלת המפעם הינה לפחות בסדר גודל של מיעוט המצוי. הדברים מתבססים על בדיקות שנערכו במספר משקים ע"י כמה גורמים. זאת, מתוך הנחה מוסכמת שגם כמות של מספר טיפות נחשבת לחליבה, ומתוך הנחה שמתחשבים גם בחלב שנחלב לתוך הגביע ולא הספיק לעבור לכוסית החליבה. לכאורה, אם כך הדבר, אין משמעות לשאלה אם הדבר קורה ברוב המקרים או במיעוטם, כיון שאליבא דהגרש"ז אויערבך הדבר יהיה אסור ואליבא דהמתייחסים ליציאת טיפות אלו כאל דבר שאינו מתכוון, הדבר יהיה מותר, גם אם הדבר קורה ברוב המקרים – כל עוד שלא מדובר בפסיק רישיה. אלא שגם הגרא"ד אויערבך וגם הגר"א ליכטנשטין ייחסו משמעות לשאלה זו, ומדבריהם היה ניתן להבין שאם מדובר ברוב מקרים בהם יוצא חלב, יהיה קשה יותר לראות את יציאת החלב בעת הצמדת הגביעים כדבר שאינו מתכוון.[13]
לאחרונה נעשתה בדיקה מבוקרת ומקצועית ברפת של מושב בית-יתיר. את הבדיקה ערכו הרב דני סטיסקין, רב הישוב מעון, והרב מנחם שריידר, רב המושב כרמל. הבדיקה היתה כפולה, האחת נועדה לבדוק את יציאת החלב בעת הצמדת הגביעים לפני תחילת החליבה; והשניה – את יציאת החלב כתוצאה מהצמדתם באמצע תהליך החליבה, לאחר שהגביעים נפלו משום מה, ויש צורך להחזירם.
בבדיקה של תחילת החליבה נצפתה יציאת חלב עם הצמדת הגביעים לעטינים מבלי להפעיל את הפולסציה ב32.5%- מהפרות וב14%- מהעטינים.[14] נבדקו 89 פרות, כלומר: מעל ל350- עטינים. מעניין, שבחלק מהפרות נרשמה יציאת חלב באופן עקבי ב3- נסיונות חוזרים, ובחלק אחר של הפרות באופן עקבי לא היתה כל יציאת חלב (חלקם גם בחזרה של 5 חליבות).
בבדיקה שנערכה באמצע החליבה נתגלתה יציאת חלב במעל 40% מהפרות, ובקרוב ל27%- מהעטינים שנבדקו (נבדקו מעל ל30- פרות).
בבדיקה אחת השתמשו בגביעים מתוצרת אחרת מהגביעים שבמכון, ושם נתגלו תוצאות קצת יותר גבוהות – בבדיקה תוך כדי חליבה נמצאה יציאת חלב לפני הפעלת הפולסציה ב53%- מהעטינים!
בדיקות אלו מורות שבאופן כללי מדובר על מיעוט המצוי של יציאת חלב, אך יתכן ויש מקרים ומקומות בהם ניתן מראש לדעת שברוב המקרים יצא חלב, ואולי אף בכל המקרים.[15]
ה. הצעות למעשה
כאמור, יש לשיטת שדה-אליהו על מי שתסמוך. אך עם זאת מהיות טוב, וכדי לצאת מידי חשש של איסור שבת, ניתן לדאוג לכך שבעת הרכבת הגביעים תהיה זרימת החלב מכוונת לאיבוד, כך שגם אם נאמר שיציאת טיפות החלב בעת הצמדת הגביעים יש בה משום איסור חליבה, הרי כולי עלמא יודו שאם הצינור יהיה מכוון לאיבוד, אין בכך איסור. לאחר מכן, בעת הפעלת המפעם בגרמא בהתאם לשיטת שדה-אליהו, תעבור הזרימה ע"י אותה פעולה מאיבוד לשמירה.[16]
נוסיף ונדגיש, שכיון שלחולבים ע"פ שיטת שדה-אליהו יש על מי שיסמוכו, הרי שאין כל מקום לערער על כשרותו של החלב הנחלב בשבת בדרך זו, אף למהדרין מהמהדרין.[17] גם אם מאן-דהו סבור שדרך זו איננה מושלמת או איננה מתוקנת, הרי עדיין זהו חלב שנחלב בהיתר ע"פ הוראת פוסקים ברי סמכא, ובודאי שאינו יכול להיחשב כחלב שנחלב באיסור במזיד.[18] על כן, אין כל סיבה להמנע משימוש בחלב כזה למהדרין.
[1]. יש להבחין בין שיטת הגרמא עליה אנו דנים – שיטה המכונה "שיטת שדה אליהו" – ובין הגרמא שנזקקו לה בעבר בשיטות החליבה האחרות. בשיטות הקודמות תחילת החליבה היתה תמיד כאשר קו זרימת החלב היה מכוון לאיבוד (לביוב), והשימוש בגרמא בשיטות אלו נועד רק לצורך העברת זרימת החלב מהקו לאיבוד לקו השמירה במיכל החלב הרגיל. בשיטת שדה אליהו זרימת החלב מלכתחילה מכוונת לשמירה, והצמדת הגביעים לעטינים נעשית ביד. הגרמא משמשת לצורך הפעלת המפעם שאמור לגרום להתחלת החליבה.
[2]. על היתרונות ההלכתיים ראה בהרחבה במאמרו של ידידי הרב שלמה רוזנפלד בתחומין יא עמ' 170.
[3]. דעתו של הגרי"ש אלישיב שליט"א היתה ששימוש במכשיר הגרמא איננו נחשב לגרמא המותרת מבחינת ההלכה. אך פוסקים אחרים (הגר"ש ישראלי, הראשל"צ הרב מרדכי אליהו, הרב י' נויבירט ועוד, כמובא במאמרו הנ"ל של הרב רוזנפלד) סברו ששימוש במכשיר כזה כן נחשב לגרמא.
[4]. ראה הליכות-שדה גליונות 80,77,74. וראה במאמרו הנ"ל של הרב רוזנפלד, שהגושפנקה ההלכתית מתבססת על העדות ועל ההנחה שאין כל זרימת חלב לפני הפעלת הפולסציה – "כל עוד נעשתה רק הפעולה הראשונה, עדיין לא יוצאת אף טיפת חלב מעטיני הפרה" (שם סוף עמ' 171).
ידידי הרב אליקים שלנגר העיר בנקודה זו, שאמנם במאמרו של הר"ש רוזנפלד נזכרו כמה פוסקים שהסכימו בזמנו לשיטת החליבה שהוצעה על ידו, אולם באותה שעה סברו הכל שכל עוד לא נעשתה רק הפעולה הראשונה (הצמדת הגביעים), עדיין לא יוצאת אף טיפת חלב מעטיני הפרה. למעשה נתגלה מאוחר יותר שיוצא חלב, ועל כן דעות הפוסקים שנאמרו קודם להתגלותה של מציאות זו אינן יכולות להיות מובאות בחשבון, מבלי שחוזרים ומביאים בפניהם את הנתונים הידועים כיום. לדעתו, אף אם יתירו חלק מהפוסקים, לא פשוט להכריע להלכה להקל, כיון שבספק דאורייתא אזלינן לחומרא.
[5]. הליכות-שדה 80.
[6]. הרא"ד אויערבך, שדבריו הובאו בהרחבה במאמרו של ראד"ס; מו"ר הג"ר אהרן ליכטנשטיין שליט"א; וידידי ומורי הרב שלמה לוי שליט"א, שדבריהם יובאו בהמשך. אך ראה להלן בהערה 11.
[7]. תחומין יא פרקים ב-ג עמ' 171-172.
[8]. לעומת המקורות הללו שלח לי ידידי הרב שלמה רוזנפלד צילומים של שני מכתבים ממר משה איתם, שבהם הוא כותב בהתיחס למערכת שדה-אליהו שהרכבת הגביעים ללא פעימה אין בכוחה לחלוב. אלא שעיון במכתבים אלו מראה שאין כל סתירה בדבריו של מר איתם, ומכתבים אלו רק מחזקים את הדברים המובאים בשמו בגוף המאמר. במכתבים אלו הוא קובע במפורש, שהואקום הפנימי הוא זה שחולב, ולמעשה עד לקריסת הביטנה יש יציאת חלב – "עצם הצמדת הגביעים היא התחלת פעולת החליבה … לכן לא נכון שהרכבת הגביעים נחשבת רק לנתינת כלי קיבול, כי בזמן הרכבת הגביעים מתבצע שלב החליבה (ע"י הואקום הפנימי), ורק לאחר חדירת הפיטמה יתרחש שלב המנוחה (כתוצאה מקריסת הביטנה וחסימת הואקום הפנימי) – שלב שימשך עד שנפעיל את הפולסציה מחדש (לצורך פתיחת החסימה)! זרימת החלב נמשכת עד הצמדה מוחלטת של דפנות הפיטמה. אם קיים לחץ חלב, בהחלט יתכן שתיפלט טיפה לפני הצמדה מוחלטת של דפנות הביטנה. באמצעים הידועים לי לא ניתן למנוע פליטת חלב כזו. גם לצורת הרכבת הגביעם יש השפעה: אם היא מהירה, זריזה וללא החדרת אויר – קטנים מאוד סיכויי הפליטה; אם היא רשלנית תוך כדי החדרת אויר – מהירות קריסת הביטנה קטנה, ויצא יותר חלב."
מדברים אלו עולה, שלמעשה כל הצמדת גביעים לפטמות כרוכה בחליבה, אלא שמדובר במעשה חליבה קצרצר הנעצר כעבור שבריר שניה ע"י קריסת הביטנה. אם לא מפעילים מיד את הפעימה, הרי שהחליבה שוב אינה מתחדשת. המקרים בהם אין יציאת חלב הינם המקרים בהם אין לחץ חלב על הפטמה, ושההצמדה נעשית בזריזות ובמקצועיות באופן ששבריר שניה של החליבה איננו מספיק כדי להוציא חלב מהפרה. אם אמנם כך, הרי שההשוואה לנורת המקרר, המובאת בדברי הגרש"ז אויערבך, אכן במקומה, ויש כאן בעיה אמיתית, לגמרי לא פשוטה.
[9]. מהרב אליקים שלנגר שמעתי, שכאשר העלה סברה זו בפני הגרש"ז אויערבך, אמר לו הגרש"ז שטיפה ועוד טיפה מצטרפות למליון טיפות. וכיון שבודאי איכפת ליה על מליון הטיפות, א"א להתייחס למספר טיפות כאל לא איכפת ליה. אך ראה יביע-אומר ח"ד סי' לג, שמתייחס לטיפות בכוס שאינה נגובה כאל פ"ר דלא ניחא ליה.
[10]. מההסברים שניתנו ע"י המומחים ליציאת חלב לפני הפעלת הפולסציה (ראה לעיל הערה 8), וכן מבדיקות שנעשו ברפת בית יתיר, עולה שבפרות מסויימות, בהן לחץ החלב על העטינים גדול, הרי שהרכבת הגביעים תביא בודאי ליציאת חלב. במקרים אלו, לכאורה, הדבר כן דומה למקרר, בו פעולת המניעה לא נעשתה באופן מושלם.
[11]. יש להדגיש שהרב ש' לוי עצמו – וכפי שכתב אלי בהמשך מכתבו – רואה בעיה חמורה בשלב השני של הפעלת הפולסציה, הגורמת לחליבה העיקרית. וז"ל: "לענ"ד לפי ראשונים רבים אין זה מוגדר כגרמא, אלא כמעשה בידיים (ראה חלק מדעות אלו במאמרי בענין מדיח כלים בשבת, בתחומין יא עמ' 137). בשלב זה לא מדובר על טיפות, אלא על עיקר החליבה שאליה ודאי מתכוון. מכיון שיש כאן לכאורה חשש כבד למלאכה דאורייתא בחליבה עצמה, ולמלאכות דאורייתא נוספות כתוצאה מתקלות במהלך החליבה, או כתוצאה מחיזוק והצמדת הגביעים לאחר התחלת החליבה, אין ספק בליבי שהשימוש בגוי, כמפורש בשו"ע, הוא הפתרון הנחוץ בנושא זה. לענ"ד נראה, שגם הפוסקים שהתירו גרמות מעין אלו, כאשר מדובר על צרכים בטחוניים או על פקו"נ, לא יתירו זאת בחליבה, שהיא צורך כלכלי (שהרי מטעם צער בעלי חיים אפשר לחלוב לאיבוד); ומה עוד שמותר לחלוב ע"י גוי."
בדבריו אלו של הרב שלמה לוי הוא רומז לבעיה שעורר לאחרונה ידידי הרב עודד ישראלי, רב קיבוץ מגדל-עוז: לעיתים הגביעים אינם מוצמדים לעטינים כראוי, ואז הואקום איננו יעיל מספיק, והחליבה נעשית באיטיות ובפחות יעילות. כדי לתקן זאת, הרפתנים משפרים את מושב הגביעים על עטיני הפרה בידיים, כך שהואקום יהיה מושלם והחליבה תהיה יעילה. דבר זה נעשה לאחר שהפולסציה עובדת ובעת שהחליבה נמצאת בעיצומה. לכאורה, אם תיקון הגביעים גורם להוצאת יותר חלב מהפיטמה, יש במעשה זה חשש של איסור חליבה בידיים, כדין מטה את השמן שבנר על מנת לשפר את בעירת השמן בפתילה, שיש בו איסור מבעיר מהתורה. [גביעים שאינם מוצמדים כראוי לא תמיד חולבים פחות חלב מאשר כשהם מוצמדים היטב. שיפור ההצמדה נועד לעתים רק כדי למנוע את נפילתם של הגביעים מהפטמות מאוחר יותר. גם אם השיפור מביא לחליבה של כמות גדולה יותר של חלב, ספק אם הריבוי בשיעור החליבה מחייב יותר (עי' שמירת שבת כהלכתה פרק לב הע' צ). – הערת עורך (א.ד.)]
[12]. ידידי הרב עודד ישראלי הביא סיוע לדעה זו מדין פתיחת פקק פשתן כדי להוציא יין מחבית, שדנו שם בשאלת פ"ר דלא ניחא ליה (שו"ע או"ח שכ,יח). ואע"פ שמגמת פתיחת החבית הינה הוצאת היין, לא נחשבת יציאת הטיפות בעת פתיחת פקק הפשתן למתכוון. כל הדיון הוא האם זה פ"ר דניחא ליה, ומה דין פ"ר דלא ניחא ליה.
[13]. לדעתו של הגר"א ליכטנשטיין (דבריו נמסרו לי ע"י הרב מנחם שריידר, שרשם את סיכום הדיון שקיימו הוא והרב דני סטיסקין עם הרב ליכטנשטיין בנושא זה) כל עוד שקיים מיעוט המצוי – כ20%- – שלא יצא חלב, ניתן לראות את יציאת החלב בעת הצמדת הגביעים כאינו מתכוון שמותר. ובודאי שאם ברוב המקרים לא יוצא חלב, אי אפשר להתיחס לכך כאל מתכוון. את הדברים שכתב הגרש"ז אויערבך בתשובה לשאלתו של הרב אליקים שלנגר אין הוא מבין, וכשדיבר על כך עם הגרשז"א לא הזכיר הרב תנאי זה של יציאת חלב חריגה.
[14]. בפשטות נראה שכל הצמדה לעטין נחשבת לחליבה עצמאית, ולכן יש להתיחס לאחוז העטינים שהוציאו חלב. וכן מסר לי הרב מנחם שריידר ממושב כרמל, שבבירור לקראת הנסיון שהם ערכו, שמעו ממו"ר הגר"א ליכטנשטיין שאף הוא סבור כן, כיון שכל שימת גביע על עטין נחשבת לפעולת חליבה נפרדת. אך לענ"ד לא כך הדבר, כיוון שהואקום המלא בכל הגביעים מושג רק בהצמדת הגביע האחרון, ולכן הצמדת הגביע האחרון משפיעה למעשה על כל ארבעת הגביעים, ויתכן והיא זו הגורמת ליציאת החלב – לכן יש להתיחס לאחוז הפרות שנתנו חלב, ולא לאחוז העטינים.
[15]. אם מרכיב הגביעים איננו יודע שעטין זה או גביע זה יוציאו חלב, באנו לשאלת ספק פ"ר, בה עוסק הט"ז באו"ח סי' שטז בדיונו בענין זבובים הנמצאים אולי בתיבה שעומד לסוגרה. ואף שיש שרצו לחלק (הרב מ' שריידר בשם הגר"א ליכטנשטיין) ולהקל בחליבה, אף אם נחמיר בזבובים שבתיבה, כיון ששם המציאות של פ"ר קיימת רק הוא אינו יודע מקיומה; מה שאין כן בחליבה, שקודם לחליבה אין תנאים חד-משמעיים הקובעים בהכרח מציאות של פ"ר, ובדומה למה שחילק הגרע"א ביו"ד סי' פז ד"ה י"א דאסור לחתות האש, שספק פ"ר לעתיד קיל מספק פ"ר שתלוי במציאות הקיימת כבר בעבר – בכל אופן נראה לי, שקשה לחלק, כיוון שאם אכן ידוע שעטין מסוים או גביע מסוים נותנים תמיד חלב, הרי שקיימת מציאות ידועה של פ"ר בדיוק כמו בתיבה עם זבובים. ואע"פ שאם יש לו ספק לגבי שולחן כבד אם יעשה חריץ או לא, שרי לגוררו ולא דמי לספק יש בתיבה זבובים, בכל אופן, אם המדובר בשולחן כבד שברור וידוע שעושה חריץ בקרקע אלא שהגורר אותו אינו יודע זאת, לכאורה פשוט דדמי לתיבה שספק יש בה זבובים.
[16]. פתרון דומה באופן עקרוני ניתן להיעשות ע"י הוספת צינור בצורת T לפני כניסת הצינור למד-החלב. בתחתית הT- יוכנס נקז או ברז דיאפרגמה. החלב הראשון של כל חליבה יכנס לרגל הT- כתוצאה מכח הגרויטאציה. עם התמלאות צינור הT- ימשיך החלב לזרום לקו הרגיל. עם שחרור האשכול יפתח באופן אוטומאטי הנקז שבתחתית הT-, והחלב שהתנקז לתוכו ילך לאיבוד, והמערכת כולה תשטף. באופן זה ניתן יהיה לראות את הטיפות הראשונות הנחלבות כנחלבות לאיבוד.
[הערת עורך: כיון שלכל הדעות הכמות היוצאת בטרם הפעלת הפולסציה היא של טיפות אחדות בלבד. טיפות אלו מתרכזות להן בכוסית הנמצאת בקצה ארבעת הגביעים המחוברים לפרה, וכלל אינן מגיעות לצינור המוליך אל מד-החלב. החלב שיגיע לאותו צינור T המוצע כאן, יהיה איפוא חלב שיוצא לאחר שהופעל המפעם, והטיפות הנ"ל תהיינה מעורבות בחלב זה – ויתכן שהן תחלופנה תעבורנה מעל אותו צינור T. יתר על כן: בהעדר רצף של זרימת חלב בעת יציאתן של הטיפות הבודדות, נשארות הן באותה כוסית שהזכרנו, או לכל היותר בברך הנוצרת באמצע הצינור המוליך אל מד-החלב. לכן, גם אם בד בבד עם הפעלת הפולסטור ישונה גם כיוון זרימת החלב, מאיבוד לשמירה – עדיין אין כל בטחון שהטיפות שיצאו בזמן שעדיין לא היתה פולסציה "תזכינה" להגיע לאיבוד. מאד יתכן שהן תזרומנה לשמירה יחד עם שאר החלב. לכן יש להציע שהמעבר לשמירה ייעשה רק שניות ספורות לאחר שהפולסטור הופעל, ולאיבוד יגיע גם חלב שנחלב לאחר הפעלת הפולסציה.(א.ד.)]
תגובת המחבר: יתכן שמבחינה הלכתית מספיק שבעת החליבה הבעייתית הקו יהיה מכוון לאיבוד, ואז נחשב מרכיב הגביעים כחולב לאיבוד, אע"פ שלבסוף יגיעו לאיבוד טיפות אחרות מאלו שיצאו בעת הרכבת הגביעים, וכמו שבמקרה הפוך בו יהיה הקו מכוון לשמירה יתכן מאד שיהיה בכך איסור, אע"פ שלבסוף יאותרו הטיפות שנחלבו באיסור וידאגו לאבדם. ובכל אופן, בוודאי שעדיף אם הדבר ניתן מבחינה מעשית לקבל את הצעת העורך.
[17]. בתנובה נקבע שחלב שנחלב בשבת באיסור מתקבל לייצור מוצרים בכשרות רגילה, אך הוא נפסל מלשמש למוצרים בכשרות למהדרין.
[18]. על אחת כמה וכמה כשמדובר בטיפות הבטלות בהרבה חלב היתר.
