כיסוי פלטה חשמלית ברדיד אלומיניום

לידתו של מאמר זה בסדרת בדיקות שנעשו במכון צומת, לבקשת אחת מחברות הייצור בתחום  פלטות שבת, לבדוק את השפעת כיסוי הפלטה ברדיד אלומיניום על חום הפלטה – מנימוקי בטיחות. מאחר שתוצאות הבדיקות הצביעו על עלייה ניכרת של טמפרטורת הפלטה (כמבואר להלן בפרק ד), נבחנו גם השלכות הלכתיות של מסקנות אלו על הלכות בישול בשבת ועל דיני הכשרת הפלטה לפסח.

א. הגדרת פלטה מכוסה כ'גרופה וקטומה'

חז"ל סייגו את השימוש באש בשבת בנוגע לשהיית תבשיל (הנחתו על האש לפני שבת)  או הנחתו בשבת לכתחילה, וקבעו שבמצבים מסוימים הדבר מותר רק כאשר הכירה גרופה וקטומה.[1]

המציאות שאליה מתייחסים חז"ל היא כירה המוסקת בגחלים, שדרכם לדעוך אט אט, ורגילים היו לחתות בגחלים כדי ללבותם. חתיית גחלים אסורה מדאורייתא משום הבערה ומשום האצת הבישול שהיא גורמת. כמו כן, ביחס להנחת תבשיל מלכתחילה בשבת או חזרתו, חששו חז"ל שמא יראה כמבשל ('מיחזי כמבשל') ועל כן גם כאן דרשו שהכירה תהיה גרופה או קטומה.

1. כירה חשמלית וכירת גז

בכירת גז ובכירה חשמלית לכאורה אין חשש חיתוי, כי הלהבה נשארת קבועה ויציבה, לפיכך נדרשו פוסקי הדור הקודם לשאלה האם חובה לכסות את הלהבה כדין כירת עצים. מרבית הפוסקים נטו לחייב, מנימוקים שונים: חלקם סברו שגם בגז ובחשמל יש חשש שמא יבוא לשנות את עוצמת הלהבה בכפתור ההפעלה,[2] או משום שלא פלוג רבנן,[3] והחזון-איש (לז,ט) חידש שהחובה עומדת בעינה, משום שמטרת הקטימה היא יצירת חיץ שימעיט את חום התנור ולא רק תזכורת למניעת חיתוי, וזה שייך גם בכירת גז וחשמל.[4]

חידושו של החזון-איש שקטימה כוללת חובת מיעוט חום, מוזכר לכאורה במפורש בדברי השו"ע (או"ח רנג,א): "קטם, דהיינו שכסה הגחלים באפר למעט חומם".

אך מדברי המ"א (שם ס"ק ג) "ואפי' הובערה אח"כ שרי (גמרא) כיון דגילה דעתו, דלא בעי לגחלים, סגי" – נראה שדי בהיכר, ללא מיעוט חום.

כך גם משמע מדברי הרמב"ם (שבת ג,ד): "לפיכך אם גרף האש או שכסה אש הכירה באפר … הרי זה מותר לשהות עליה, שהרי הסיח דעתו מזה התבשיל ואין גוזרין שמא יחתה באש". כלומר, עיקר הכיסוי בא לתזכורת ולא לצינון הכירה.

החזון-איש (שם) הוכיח את שיטתו משאלת הגמ' (שבת לז,א) "מהו לסמוך בה?" ומפשיטותה ש"תוכה וגבה אסור"[5]  – ומכאן שיש חובה למעט את החום:

 הא דמהני הפסק קדירה ריקנית, נראה דהוא שינוי שאין דרך בישול בכך וגם ממעט את החום הרבה, אבל הכיסוי שדרכו בכך ואינו ממעט את החום כל כך, הוא בכלל 'על גבה'.[6]

אך רבים חלקו על דברי החזון-איש. באגרות-משה (או"ח ח"א סי' צג) כתב שהחובה למעט את החום שייכת רק בתנור ולא בכירה:

שדרך הבשול והאפיה הוא הרבה פעמים בקטימה וגריפה וליכא היכרא במה שגורף וקוטם שאין דעתו לחתות. אבל בתנורי הגז שאין הדרך כלל לבשל בכסוי פח מתכות, אין לך היכר גדול מזה שמסלק דעתו מלחתות ואין לחוש לחתוי, ונמצא שלפי"ז יש לתנורי הגז שכיסה בפח מתכות דין כירה קטומה.

לשיטת האגרות-משה אין צורך בהורדת הטמפרטורה, וכך כתבו גם שבה"ל (א,צא) שש"כ (א,ל(פג)) ויבי"א (ו,לב).

2. פלטה של שבת

פלטה של שבת פחות חמורה אף מכירה חשמלית, משום שאין בה בורר דרגות עוצמת בישול ואי אפשר לשנות את חומה, לכן לעניין השהייה מערב שבת הקלו בה אחרונים רבים (אגרות-משה ח"ד עד,לד-לה; שש"כ א,ל והע' פד).[7] 

כמו כן אין דרך לבשל בפלטה של שבת וכל ייעודה הוא לשמירת חום מאכלים שבושלו. לפיכך כתבו כמה מהפוסקים, שאין צורך לעשות בה היכר נוסף וניתן להניח עליה מאכלים מבושלים אף בשבת עצמה (יביע-אומר ו,לב,ה; הרב דב ליאור[8]). ויש שדרשו למרות זאת היכר מועט, כגון הנחת רדיד אלומיניום (אור-לציון ח"ב יז,ד; חוט-השני כו(ו))[9] וכך נוהגים רבים.[10]

לדעת הרב בנימין זילבר (אז-נדברו ח"ח,טז) והר"נ קרליץ (חוט-השני, שם) גם לדעת החזון איש שהחמיר בכירה מכוסה ודרש מיעוט חום ניכר, בפלטה של שבת ניתן להקל במיעוט חום קל ע"י כיסוי ברדיד אלומיניום.

אלא שבדקנו ומצאנו כי כיסוי רדיד אלומיניום מעלה את חום הפלטה והתנור ולא מקטינו (ראה להלן פרק ד). ולדעתנו אף מידה כלשהי של סכנה יש בהעלאת הטמפרטורה למידה שאיננה מבוקרת ולא נלקחה בחשבון ע"י היצרן.

ב. הכשרת פלטה לפסח

כלל נקוט בידינו בהכשרת כלים מבליעת איסור – "כבולעו כך פולטו" (פסחים ל,ב).

הפוסקים דימו את דין הכשר הפלטה לדין הכשר חצובות, משום ששניהם גוף מתכתי שנועד להחזיק סירים מעל גבי האש – ומה לי אם צורתם כרגליות או משטח מלא. לפיכך נביא תחילה בקצרה את דין הכשרת חצובות לפסח.

כתב השו"ע (או"ח תנא,ד): "חצובה צריך ליבון". ומבאר במשנה-ברורה (ס"ק לד) שדין זה הוא חומרא דפסח ולכן די בליבון קל:

זהו רק לכתחלה משום חומרא דחמץ, דבאמת שתי קדרות הנוגעות זו בזו אין יוצאת הבליעה מזו לזו כמבואר ביו"ד סימן צב ס"ח, וגם יש לתלות שאף אם נשפך כבר נשרף והלך לו כיון שבכל שעה היא על האש, וע"כ בודאי די לזה בליבון קל. ובדיעבד, אף אם נשתמש עליו בלי ליבון כלל ג"כ אין לאסור.

לדעת הרב עובדיה יוסף (יבי"א ח"י או"ח לה,י) די בהגעלה, ובדיעבד אף בעירוי רותחים מכלי ראשון.[11]

ואילו בשו"ת רב-פעלים (ח"ד או"ח סי' יז) כתב שיש ללבן ליבון חמור, ואם לא ניתן, אפשר להסתפק בליבון קל.

אמנם חמורה היא פלטה מחצובה, משום שלפעמים מניחים על גבה חלה באופן ישיר,[12] ולפיכך מעיקר הדין טעונה ליבון (בפרט לבני אשכנז החוששים גם למיעוט תשמישו). אלא שמכיוון שהפלטה לא תשרוד בחום רב "עד שניצוצות ינתזו ממנה", הסתפקו הפוסקים בהכשר קל יותר (כמבואר להלן בפרק ג).

יש שהורו לערות עליה רותחים מכ"ר (חזון-עובדיה פסח, מהד' תשס"ג עמ' קלח),[13] ויש שהחמירו ללבנה ליבון קל,[14] ויש שדרשו להפעילה על החום המירבי עד שתגיע לדרגת חום הגבוהה ביותר ולערות עליה רותחים,[15] בכך שהפלטה חמה, העירוי יחשב כהגעלה בכלי ראשון, המועיל למקרה של 'היתרא בלע'. ויש שחוששים שמא הליבון העצמי אינו מועיל לפלטה, משום שאינו ליבון גמור (כפי שיבואר להלן) ולכן החמירו לכסות ברדיד אלומיניום לכל ימי הפסח.[16] אלא, שאם עושים כך, מצד הדין אין צורך בחימום הפלטה ובעירוי רותחים, אלא כחומרא בעלמא.

יש שהקלו והסתפקו בליבון עצמי (הפעלה למשך זמן) אם מכסהו אחר כך ברדיד אלומיניום.[17] ויש שכתבו שדי לחמם את הפלטה למשך זמן או לכסות ברדיד אלומיניום.[18]

ג. דרגת החום הנדרשת לליבון

1. ליבון חמור

שיעור הליבון הוא עד שיהיו ניצוצות ניתזין ממנו (ירושלמי ע"ז פ"ה הט"ו; שו"ע תנא,ד). נחלקו הראשונים בפירוש הדבר: יש שכתבו שהניצוצות ניתזים מהקש המונח עליו, אך לרוב הראשונים זהו 'ליבון קל', וליבון חמור הוא כפשוטו, שהכלי יוציא ניצוצות מחמת חום האש (אנציקלופדיה-תלמודית ערך ליבון).

למעשה בבליעת איסור מחמירים לעשות ליבון חמור, השורף את הבלוע בו, ולא פולטו. אך כאשר הכלי לא ישרוד ליבון חמור, יש המסתפקים בליבון בחום בו הוא בלע, ואומרים 'כבולעו כך פולטו' גם בליבון.[19]

בפועל, כלי נירוסטה לא מגיעים למצב של ניצוצות ניתזין מהם, גם בטמפ' גבוהות. לפיכך אם נרצה לקבוע טמפרטורה שתיחשב כליבון חמור נצטרך לדמותם לכלי ברזל.

למעשה, לגבי הכשרת תנור פירוליטי, יש שכתבו להפעילו על החום הגבוה ביותר ודי בזה להיחשב כליבון חמור. ביסודי-ישורון (ח"ו עמ' קנז) כתב ש-900 מעלות פרנהייט (=482 מעלות צלז'[20]) הוא ליבון חמור לכתחילה[21]. בספר הגעלת-כלים כתב בשם הר"מ פיינשטיין שדי ב-700 מעלות פרנהייט[22] (כ-370 מעל' צלז'), ובדבר-חברון (או"ח ג,ג) כתב שדי ב-300 מעלות, שמכלה את כל החומר האורגני והופכו לאפר.

2. ליבון קל

יש פוסקים שהגדירו את הליבון הקל כדרגת חום שבה היד סולדת.[23]אולם המידה המקובלת להלכה היא כזו שקש נשרף על הכלי מצדו החיצוני (רמ"א תנא,ד) ומקורו מהמרדכי (ע"ז סו"ס תתס) שכתב:

אבל אותם הבלועות היתר… אז אין צריכין ליבון גדול דנשירת קליפה, אלא רק עד שתהא יד סולדת בו משני עבריה וגם רגילים לבדוק ע"י נתינת קש עליה מבחוץ לראות אם הקש נשרף בהכי סגי, דא"כ שליט הליבון מעבר לעבר, אף על גב שלא תשיר קליפתו ומ"מ די בכך דכיון דהתירא בלע.[24]

בבדיקות מעבדה שערכנו ביקשנו לבדוק באיזו טמפרטורה נשרף הקש (או חוט[25], או נייר[26]). לקחנו מספר סוגי קש: גבעול, עלים ושיבולת, של חיטה, שיבולת שועל ועוד, מהנמצא סביב הישוב. מדדנו טמפרטורות על גבי פלטה חשמלית, והממצאים לפניכם:

פלטה חשמלית של שבת מגיעה לשיא הטמפרטורה שלה כעבור 5-10 דקות בלבד (בדקנו כמה סוגי פלטות. התוצאה עשויה להשתנות על פי משתנים רבים, כגון, הספק הפלטה וטמפרטורת החדר).

נערכו מספר ניסויים שתוצאותיהם היו דומות. כאן אתאר ניסוי שבוצע בעזרת פלטה חשמלית של חברת BENATON בעלת שני גופי חימום בהספק כולל של W400, מידות הפלטה 54*42 ס"מ. הבדיקות נעשו במספר מכשירי מדידה, כפי שמתואר בטבלה שלהלן.[27]

סימני חריכה קלה הופיעו על הקש ועל עץ הגפרור בטמפרטורה של 190 מעלות לאחר 30 דקות. בטמפ' של 130 מעלות לא השתנה צבעם כלל, גם לאחר 5 שעות. ולעומת זאת בטמפרטורה של 260 מעלות החלו לשנות את צבעם הנייר והגפרור תוך 5 דקות ואילו הקש החל לשנות את צבעו רק לאחר 15 דקות. ככל שעבר זמן, סימני החריכה היו ניכרים יותר. ב-300 מעלות השחימו שלושתם תוך 5 שניות.

התוצאות שלעיל התקבלו כאשר הקש הונח על גבי הפלטה והושפע מחום החדר.[28] כאשר הונח הקש בין רדיד האלומיניום ובין הפלטה, לאחר כ-30 דקות התפחם הקש כמעט בכל שטח הפלטה, למעט שולי הפלטה שחומם נמוך יחסית (כ-130 מעלות), שם שינה הקש את צבעו במעט ונעשה כהה יותר.

מכיוון שהגדרת הליבון הקל כ'קש נשרף מבחוץ' מקורה בסברה שהטעם הבלוע אינו עמיד יותר מאותו קש, מסתבר שאין צורך בחשיפת הקש לאוויר החדר, שהרי הטעם הבלוע בעובי הדופן אף הוא אינו חשוף לאוויר החדר. ולכן שריפת קש המבודד מאויר החדר (כאשר הפלטה מצופה ברדיד והקש תחתיה), מהווה אינדיקציה לשריפת הטעם הבלוע.

ד. הגברת חום הפלטה בכיסויה ברדיד אלומיניום

1. בדיקות מעבדה

בדקנו גם השפעות של כיסויי הפלטה על חומה. ונציין להלן את תוצאות אחת הבדיקות[29] בקצרה.

• המדידות התבצעו בטמפרטורת חדר ממוצעת של 26 מעלות צלסיוס וכשעתיים אחרי ההדלקה.
• נקודת החישה הייתה הנקודה החמה ביותר בפלטה וקיים טווח טמפרטורות רחב על שאר המשטח. בקצות גופי החימום הטמפ' נעה סביב ה-190 מעלות, ובסמוך לקצוות הפלטה 90 מעלות.

רדיד אלומיניום – כאשר מצפים את כל חלקה העליון של הפלטה, עם עודף קל (ללא הדבקה) הטמפרטורות נוסקות ל-135–260 (בפלטות מסוימות אף עברו במעט את ה-300 מעלות!![30]). שיאי הטמפרטורה של פלטה מצופה, או כאשר הנחנו עליה כלים שונים (להלן) הגיעו לאחר כ-30 דקות מהפעלתה. הניסויים הראו בבירור כי ציפוי ברדיד אלומיניום מעלה את טמפרטורת הפלטה בכ-150%.

רדיד אלומיניום מקופל – קיפלנו רדיד אלומיניום ל-16 שכבות, השטח שהתקבל היה 10*10 ס"מ. הנחנו אותו באזור מסוים שהטמפרטורה שלו הייתה 190 מעלות. לאחר ההנחה הגיע רדיד האלומיניום ל-170 מעלות, ומיד כשהסרנו, נמדדו תחתיו 210 מעלות.

תבנית חד-פעמית מעוכה – מעכנו וקיפלנו תבנית גדולה, עד שקיבלנו ריבוע של כ-  10*10 ס"מ. לפני הנחת התבנית הטמפ' הייתה 180 מעלות, מעל לתבנית 111 מעלות. עם הסרתה נמדדו באותה נקודה 200 מעלות.

מכסה אלומיניום של קפה נמס – מצדו העליון של מכסה הקפה שהונח על גבי אזור בפלטה שהטמפרטורה שלו הייתה 240 מעלות נמדדו 115 מעלות.

מחבת הפוכה – מצדה העליון של מחבת שהונחה על גבי אזור בפלטה שהטמפרטורה שלו הייתה 240 מעלות, נמדדה טמפרטורה של 90 מעלות, כאשר מתחתיה עלתה הטמפרטורה ל-270 מעלות.

2. הסבר פיזיקלי

ישנן כמה צורות של העברת חום: הולכה, הסעה וקרינה.

הולכה היא העברת חום בין חלקיקי החומר הנוגעים זה בזה, כאשר לכל חומר רמת מוליכות שונה.

הסעה היא תנועת חלקיקי החומר עצמם ממקום למקום, והיא קיימת בנוזל ובגז (מכיוון שחלקיקיהם חופשיים).[31]

מתכות מאופיינות במוליכות גבוהה (כפי שנאמר בגמ' (פסחים עד,א): "ברזל חם מקצתו – חם כולו"), ואילו האוויר (אף שהוא מוליך חום גרוע) הוא בעל יכולת הסעה.

קרינה – כל גוף חם פולט גלים אלקטרומגנטיים (ובטמפרטורות מסוימות העין האנושית אף מבחינה בהם, וכך מנוצל חום נורת הלהט להפקת אור). גלים אלו הופכים חזרה לאנרגית חום כאשר הם נקלטים ו'נספגים' בגוף כלשהו. לגופים כהים יש כושר ספיגה גבוה מגופים בהירים, ולכן הם נוטים להתחמם בקרינה (וכך מנוצלת קרינת השמש לחימום מים ב'קולטי שמש'). לעומת זאת רדיד האלומיניום אינו קולט קרינה, והקרינה הפוגעת בו נפלטת כמו מחזיר-אור.

מכיוון שלאלומיניום יש מוליכות גבוהה, כאשר רדיד האלומיניום צמוד למשטח הפלטה, מועבר החום בצורה יעילה וטובה אל הסיר (המתכתי בד"כ) שמעליה. נוכחות סירים על הפלטה אף מגדילה את שטח הפנים של הפלטה ותורמת לפיזור החום לחלל החדר. אולם כאשר רדיד האלומיניום אינו צמוד לפלטה, הולכת החום מהפלטה לכיסוי גרועה והקרינה הנפלטת מהפלטה ופוגעת בכיסוי חוזרת ונספגת בפלטה והופכת חזרה לאנרגיית חום.[32]

כך אוגרת הפלטה חום רב, ואז כאשר מצמידים את רדיד האלומיניום אל משטח הפלטה, מועבר ממנה בבת אחת חום רב (חום שעלול להגיע לטמפ' ההתלקחות של המגבת המכסה את הסיר, ולגרום לשריפה).

3. מסקנות

א.  אם משמעות 'קש נשרף' היא כפשוטו – דרגת החום דומה מאוד לליבון חמור. קש נשרף מיידית ב-450 מעלות, וב-300 מעלות הוא משחים תוך זמן קצר מאוד.

ב.   אם משמעות 'קש נשרף', היא השפעה ניכרת של החום על הצבע של הקש (או גפרור, נייר, חוט) – מדובר בתהליך שמשך זמנו משתנה בהתאם לטמפרטורה:

      190 מעלות – כחצי שעה[33]

      260 מעלות – כ-15 דקות

ג.   מסתבר שמשמעות 'קש נשרף' יכולה להימדד תוך בידוד הקש מהשפעת חום החדר (כפי שמתרחש כאשר מלבנים כלים על ידי הכנסתם לתנור אפייה),[34] ולכן ניתן להגיע לתוצאה דומה על ידי ציפוי הפלטה ברדיד אלומיניום והפעלתה למשך כ-40 דקות.[35]

ה. סיכום

1.   ציפוי פלטה ברדיד אלומיניום אינו יכול לסייע להגדירה כקטומה לעניין שבת, גם לא רדיד עבה של 100 מיקרון. אדרבא, למחמירים הדורשים הפחתת חום, ציפוי זה מעלה את הטמפרטורה. אך שימוש בכלי הפוך, אף כלי קטן מאוד, כמכסה של קפה נמס ישן, או תבנית חד פעמית מעוכה ומקופלת, יועיל.

2.   לרוב הפוסקים פלטה לא זקוקה לליבון חמור, כדי להכשירה לפסח, כי בשימוש רגיל אין מניחים עליה מאכלים באופן ישיר. לכן די ללבנה 'ליבון קל' על ידי כיסויה ברדיד אלומיניום (אין משמעות לעוביו) והפעלתה למשך כ-40 דקות.

          יש להימנע מלצפות פלטה ברדיד אלומיניום למשך כל ימי החג, מחשש לסכנת התלקחות; והמחמירים שלא לסמוך על הכשרתה בליבון עצמי, ראוי שיקנו פלטה חדשה לפסח. כמו כן אין להגעיל פלטה בעירוי רותחים, מחשש סכנה.[36]

---

[1].       לגבי השהייה מערב שבת, שדינה קל יותר, קבעו זאת רק לגבי תבשיל שאינו מבושל כהלכה, ואילו לגבי החזרה בשבת עצמה חייבו זאת אף במצטמק ורע לו. במאמר זה אינני נכנס לכלל גדרי תנאי שהייה והחזרה, אלא לבירור נקודה אחת בלבד – האם כיסוי פלטת שבת ברדיד אלומיניום, או במכסים שונים, חשובה כקטימה.

[2].       אג"מ או"ח ד,עד בישול כה.

[3].       שש"כ א,עב; יבי"א ו,לב,ה; אור-לציון ב,יז,א; שבט-הלוי א,צא; מנו"א ח"ב י,כח. חוט-השני כו(ו);

[4].    כמבואר בחזו"א להלן.

[5].    רש"י (שם): גבה – כסוי שעל חללה, כלומר גם כאשר היא מכוסה בכלי אסור.

[6].       בחוט-השני (פ"כו [לה]) כתב: "אם ישים פח קטן מאד ע"ג האש, שיכסה את האש בעצמו וממעט החום, כך שלא ישמש לפיזור החום, וגם אין דרך להשים דבר כזה, הוי היכר גדול, וגם אין דרכו של בישול בכך, וגם יהיה מהני לדעת החזו"א לעשות כגו"ק להתיר להחזיר, את הקדירה על גבה בשבת".

[7].       וכן נראה מדברי: הר-צבי או"ח ח"א קלו; מנו"א ח"ב י,כח; ציץ-אליעזר ח"ח כו,ה.

[8].    כך שמעתי ממנו וכך מובא בשמו בכמה אתרי תשובות הלכתיות במרשתת.

[9].       בחוט-שני כו ס"ק ו כתב: "שבפלטה חשמלית שא"א להגביר את מידת החום… אם הניח ע"ג הפלטה היכר כל דהו, כגון נייר כסף… לשם היכר, והוא דבר דאין הרגילות להניחו ע"ג הפלטה, מהני לעשותו ככירה גו"ק" בהערה [נב] שם הסביר: "כיון שהאש מכוסה… ויש בה קצת מיעוט החום, ועדיין חסר ההיכר משו"ה סגי בהיכר כל דהו כגון של נייר כסף וכדו'." בשש"כ א(סג*) התיר (לגבי כירת גז) היכר של רדיד אלומיניום אם כופלו כמה פעמים.

[10]  הרב מרדכי אליהו החמיר גם בפלטה חשמלית לשים כיסוי נוסף שיפחית את חום הפלטה, משום שחשש ל'הטמנה במקצת', ועל כן דרש להניח מחבת או מכסה הפוך בגובה של לפחות 1-1.5 ס"מ מהפלטה (קול-צופייך, שמות תשנ"ט).

      בדבר-חברון (או"ח ח"א סי' רלה) חשש לכך רק בסיר בישול איטי, אך לדעתו די ברדיד אלומניום להיכר כדי להימנע מחשש זה.

[11].     חזון-עובדיה, פסח מהדורת תשס"ג, עמ' קלז.

[12].     כמה בעיות יש בהנחת חלה ישירות על הפלטה: א. אם נשפך מרק בשרי על הפלטה, ואחרי זמן הונח על הפלטה בורקס חלבי, הפלטה בלעה טעם בשר וטעם חלב ולכאורה אסורה כנבילה. אם כן, אין להניח עליה מאכל, אף שאפשר להמשיך להניח עליה סירים, משום שהטעם לא יוצא מהפלטה לסיר. ב. בנוגע לעשיית צנימים בשבת נחלקו הפוסקים,ברב-פעלים ח"ב,נב אסר משום מכב"פ, וכ"כ באורל"צ ח"ב ל,ו, אך ביבי"א ח"י נה,כח חלק עליהם והתיר. גם בשש"כ (א,עא) אסר. אך הנחת חלה על הפלטה לחמום, אף אם תתקשה בחלקה, מותרת (קול-צופייך, שמות תשנ"ט). ג. מיחזי כמבשל – שנוי במחלוקת הנזכרת בפרק הקודם.

[13].     בילקו"י קצוש"ע תנא,כב כתב: "ואף שפעמים מניחים עליה לחם לחממו, הרי הבליעה נשרפת מיד מחום האש הצמוד לפח הפלאטה". ויש לתמוה על כך, משום שחום הפלטה, בדרך כלל, איננו גבוה במידה שיכול לשרוף לחם, לא מיד ולא אחר כמה שעות. כמה ראשונים כתבו כך ביחס לחצובה המונחת ע"ג האש, אך לא כן בפלטה חשמלית של שבת.

[14].     ספר הכשרות לרב י.י פוקס ו,כב.

[15].     בפס"ת תנא,יט כתב: "יש אומרים שצריכה ליבון קל, ואם קשה הדבר, יוכל להכשירה ע"י שידליקנה עד שתגיע לדרגת החום הגבוהה ביותר, ויערה עליה מים רותחים מכלי ראשון, וראוי ג"כ לעטוף אותה בנייר כסף". ואם כיסה, מעיקר הדין אין צורך להכשירה. בספר הכשרות (פוקס) ו,כב כתב להפעילה במשך שעתיים, ניתוק, ושפיכת מים, רצוי רותחים.

[16].     באור-לציון ח"ג פ"י,ד כתב שאין להשתמש בפסח בפלטה חשמלית שהשתמש בה במשך השנה, אלא אם כן יכסנה ברדיד אלומיניום חזק שאינו עלול להיקרע. בספ"כ  ח,ה כתב ש"ראוי לעטוף אח"כ את הפלטה בנייר כסף".

[17].     בספר הכשרות (פוקס) ו,כב לא רצה להסתמך על הכיסוי בלבד, כי כיסוי הפלטה אינו אלא "ליתר הידור, אך אין להסתפק רק בעטיפה, כיון שבמציאות העטיפה נחרצת ונקרעת". בספר הגעלת-כלים (הרב צבי כהן; יג,שפא) כתב: "ידליקנה לכמה שעות או שינקנה היטב ויכסנה בפח או בנייר אלומיניום", אך בהערות כתב ש"די בזמן מועט, כי בתוספת הזמן אין כל תועלת לכאורה".

[18].     בפניני-הלכה (יא,ד) כתב להפעיל את הפלטה למשך שעה, והמחמירים עוטפים גם בנייר כסף.

[19].     בספר הגעלת כלים, הרב צבי כהן, מבוא אות ד. שות מנח"י ח"ג,סו.

[20].  בכל מקום אחר במאמר נרשמו באופן סתמי מעלות צלזיוס, כמקובל בארץ ישראל.

[21].  אמנם לא כל תנור פירוליטי מגיע לטמפרטורות גבוהות כל כך. עם זאת, תנור 'בולע' מטעם התבשילים רק דרך אידי המאכל ('זיעה'), להבדיל מסיר בישול או מחבת ש'בליעתם'  במגע ישיר עם האוכל, ועל יש מקום להקל יותר בטמפרטורת ליבון תנור מול טמפרטורת ליבון בסיר ומחבת.

[22].  ספר הגעלת-כלים יג הע' תלב.

[23].  במ"א תנא,כז: "שאינו יכול ליגע בו בצד השני", בט"ז תנא,ח: "עד שהיד סולדת משני עבריהם או שישרוף הקש"; שועה"ר תנא,י.

[24].  מההשוואה בין 'יד סולדת' ל'קש נשרף', אפשר להבין שהוא לא מתכוין להגדרות המקובלות לעניין בישול בשבת, אלא מעבר לכך, אולי מה שנקרא בשבת 'יד נכוית'. לכתחילה נהוג להחמיר ולמדוד ב'קש נשרף', או באמצעים חליפיים, אך חשוב להכיר את עיקר הדין למקרה שאין אפשרות אחרת.

[25].     כלשון או"ה כלל נח,ל; האגור סי' תשמב; תרוה"ד סי' קל.

[26].     כפש"כ אג"מ יו"ד ח"ג,כה.

[27].     נעשו מספר ניסויים, חלקם בהשתתפות פרופ' יוסף בודנהיימר ממכון לב; הפיזיקאי משה לויטה, מומחה לקרינה; המהנדסים ינון ספוקויני והרב אליעזר טוויק, ומר דוד דויטש ממכון צומת. את תוצאות הניסויים ניתן למצוא באתר מכון צומת, בכתובת המקוצרת: https://bit.ly/2Yr778M.

[28].  מבחינה פיזיקלית, לכל חומר (בתנאי סביבה אחידים שנקבעו) ישנה טמפרטורת התלקחות עצמית מסוימת. נקודת ההתלקחות העצמית של נייר היא בסביבות 230 מעלות! מכיוון שבכוונה תחילה ביצענו את הניסויים בתנאי חדר סטנדרטיים ולא בתנאי מעבדה, טמפרטורה זו גרמה לנייר להצהיב בלבד.

[29].  הבדיקות התבצעות במכשירי מדידה שונים (אקדחי לייזר, תרמוקפל ומצלמה תרמית) והתוצאות היו בהפרשים קלים בגלל אילוצים טכניים של כל שיטת מדידה.

[30].     במספר ניסויים שעשינו בפלטה בטמפרטורה זו, מגבת שהונחה על הפלטה החלה להעלות עשן לאחר כחצי שעה. לאחר כשעה החלה המגבת להתלקח ועלתה באש כתוצאה מליבוי מאוורר. בניסוי אחר, ללא ליבוי, החלקה ההתקלחות לאחר כשעה וחצי.               

[31].  הסעת חלקיקי אוויר חמים יכולה להתבצע בצורה מאולצת ע"י משב רוח וכדו', אך מתבצעת גם בצורה טבעית בגלל משקלו הסגולי הנמוך של האוויר החם הגורם לו לצוף כלפי מעלה.

[32].  זאת ועוד, החום הנספג ברדיד האלומיניום לא יכול להתפזר החוצה בצורת קרינה, אלא רק בהסעה, משום שחומרים בעלי קליטה תרמית נמוכה גם פליטת הקרינה התרמית שלהם נמוכה.

[33].     פלטה לא מגיעה לטמפ' כזו (בקצוות היא מגיעה ל-75–80 מעלות, וכשמצפים אותה ברדיד אלומיניום קצותיה מגיעים לכ-135 מעלות). לכן לא ניתן ללבנה 'ליבון קל', אא"כ נגדיר שדי בטמפרטורת השימוש בפלטה, מדין 'כבולעו כך פולטו', או שדי ב'יד סולדת' (מעל ל-70 מעלות), או על ידי בידודה מחום החדר, כמבואר להלן.

      יש לציין כי הבדיקות נעשו על גבעול בודד, כמשתמע מהראשונים (לעיל הערה 25) שנקטו באפשרות של מדידה בחוט. אם נאמר שניתן לבדוק בערמת קש, מסתבר שחריכת הקש תתקבל לאחר זמן גם בטמפ' של 70-80 מעלות, בגלל אגירת חום, ובמקרים מסוימים תיתכן אף בעירה מוחלטת בגלל גזים פחממניים שנפלטים מקש שמצוי בתהליכי ריקבון (בהנחיות לחקלאים ישנן אזהרות לשמור ערמות החציר במקום מוצל ומאוורר, למניעת הצתות המתהוות בטמפ' של 80 מעלות). אמנם, מסתבר שהמרדכי שכתב ללבן ב'יד סולדת' או 'קש נשרף' התכוון לגבעול ולא לערמה, ואף שהקש נחרך בטמפ' גבוהה יותר – כתב כן לרווחא דמילא.

[34].  בספר שולחן-הלוי, הרב ישראל בעלסקי ח"א עמ' רלח, כתב ביחס לטמפ' הנצרכת בליבון קל כאשר מלבנים כלים ע"י הכנסתם לתנור אפייה: 375 מעלות פרנ' (190 צלז') למשך שעתיים; 450 מעל' פרנ' (232 צלז') למשך שעה וחצי; 550 מע' פרנ' (287 צלז') לשעה אחת. בשו"ת אור-לציון ח"ג,י הע' ב: "ואם מסיק את התנור על חום מאה וחמישים מעלות צלזיוס במשך מחצית השעה ודאי שדי בכך". בקצוש"ע הלכות בשר בחלב (הרב פפויפר ח"ב ביאורים סימן ג) כתב "שיעור חום שקש נשרף עליו מבחוץ הוא בין מאתיים למאתיים וחמישים מעלות חום". באג"מ יו"ד ח"ג,כה כתב: "וגם הא יש לבדוק בנייר דק או קש, ואולי גם זה שהושחר כמראה גחלת זה עצמו הוא כשרפה ממש שיש להקל. אך עיין מסורת-משה (ג' עמ' קלה) שם איתא: "אמר רבינו שהשיעור של קש נשרף אינו כשמניח שם חתיכת דף ונשתנה מראיתו למראה חום אלא צריך שישנה ממשותו, שיהיה כמו מתפורר"

[35].  10 דקות על מנת שתגיע לחומה המירבי ועוד 30 דקות על מנת שתגיע לדרגת 'קש נשרף'.

[36].  אמנם הצעות אלה הועלו ע"י מקצת פוסקים, אך כיום המודעות לסכנה שבדבר גבוהה יותר.