Uncategorized

אכן, הבחנת נכון, ואולם מבחינה הלכתית מד המים החדש אכן תקין ומאושר לשימוש בשבת. באשר לסיבת השינוי – לפני כשנתיים העלתה קבוצת אנשים טענה כנגד מדי המים המאושרים לשבת, שהם מונעים מהצרכן לעקוב אחר זרימת המים בשבת ולדעת אם קיימת נזילה מהצינור. בגלל צורך זה הם ביקשו לבטל את התקנת מדי המים המאושרים לשבת כברירת מחדל בכל הבניינים החדשים הנבנים בישראל, כפי שהיה נהוג בשנים האחרונות.
אנו, במכון צומת, רואים חשיבות עליונה בכך שכל המדים שנמכרים בארץ ישאו תו תקן הלכתי. לא נרצה להגיע למציאות שבה לא נוכל להתארח אצל מישהו ולשתות כוס מים מהשכן, כי מד המים אינו מותאם לשבת. כדי שכל מדי המים הנמכרים בארץ יהיו כשרים, עמלנו על התאמה של מנגנון הצגת זרימת המים לאופן שיותר בשבת.
המנגנון שפותח מציג את קצב זרימת המים בצינור גם בשבת, ואולם התצוגה אינה משתנה ברגע פתיחת הברזים או סגירתם. הצג כבה אוטומטית כל כמה שניות, ומייד נדלק מחדש וקורא את הזרימה הקיימת באותו רגע. מבחינת המשתמש, כאשר הוא פותח או סוגר את הברז, הוא אינו גורם לפעולה אסורה בשבת. הצג יידלק ממילא, ועדכון הנתונים נעשה אוטומטית.

הכרעת הפוסקים היא שהפעלת מכשיר לפני שבת על ידי שעון שבת – מותרת, אך ההפעלה בשבת עצמה – אסורה. לפי דעת רוב הפוסקים, וכן לדעת ה’שמירת שבת כהלכתה’, הפעלת מכשיר חשמלי על ידי שעון שבת במהלך השבת נחשבת כגרמא. לפי הכרעה זו שמדובר על גרמא – הדבר מותר ביום טוב, כפי שכתבו הפוסקים שמותר לכבות אש בגרמא ביום טוב. יש להעיר שיש מי שכתב שניתוק מכשיר חשמלי מהשקע נחשב כסתירה, וחיבורו נחשב כבניין, אך למעשה לא נתקבלה סברה זו. כמו כן אין לחשוש כאן לאיסור מוקצה, מכיוון שגם אם נגדיר את הכירה החשמלית ככלי שמלאכתו לאיסור – הרי מותר לטלטל אותה לצורך שימוש מותר. לכן הדבר מותר, ויש בכך משום שמחת יום טוב.

בדומה למה שהתבאר בתשובה הקודמת בנוגע למחם, גם בתרמוס חשמלי ישנו מדיד שבו נמצאים מים בטמפרטורה נמוכה יותר מבשאר התרמוס. בתרמוס האפשרות של בישול המים שבמדיד ממשית אף יותר מאשר במחם, שכן בתרמוס מדובר בכמות גדולה יחסית של מים (30–60 סמ”ק), שעשויים להימצא בו כשהם בטמפרטורה נמוכה מייד סולדת (עד כ-30 מעלות צלזיוס). כמו כן, בתרמוס המדיד הוא גם הצינור שדרכו יוצאים המים מהתרמוס החוצה, כך שהוצאת מים מביאה מיידית לערבוב מי המדיד עם מי התרמוס.ההכשר של מכון צומת מבטיח כי טמפרטורת מי המדיד תעמוד על 50 מעלות צלזיוס לפחות, גם בחלוף יממה מההרתחה הראשונית. זאת ועוד, הלחצנים החשמליים מבוטלים במצב ‘שבת’, ואין חשש שהמשתמש בתרמוס ישתמש בהם בטעות בבואו להוציא מים מהתרמוס. עם זאת, התרמוס מקבל רק הכשר רגיל ולא הכשר מהדרין, שכן לנוהגים כשיטת ה’שלחן ערוך’ שיש בישול אחר בישול בדבר לח שירד מיד סולדת, עדיין יש מקום לחשוש לשיטות שאין די ב-50 מעלות ליד סולדת. ההבדל העיקרי בין תרמוס למחם הוא שממדיד המים במחם זולגות טיפות ספורות לכוס, ולכן מעיקר הדין איננו מתחשבים בהן, משא”כ בתרמוס חשמלי, שבו כל המים עוברים דרך המדיד, ולכן ככל שהמים במדיד מתחת ל’יד סולדת’, הם מתבשלים ממש, לשיטת ה’שלחן ערוך’, בכל מזיגת כוס בשבת.

המים במדיח הם חמים, ובחומם הם ממיסים את הטבלית. גם בישול סבון הוא בישול האסור בשבת. אם תמצא סבון בשוק שיש עליו פיקוח כמבושל מראש, הדבר מותר (וספר לנו על כך – רבים מעוניינים בזה).

בשונה משבת, ביחס ליום טוב דעת הרבה פוסקים שאין איסור בעשיית מעשה בגרמא. לפי דעת הרב שלמה זלמן אוירבך, המופיעה ב’שמירת שבת כהלכתה’, אין להתנהל כך באופן קבוע ביום טוב, אך באופן ארעי הדבר מותר לכתחילה. יש האוסרים את הזזת הזיזים משום תוקע או מדין מוקצה, אך למעשה הרוב מקילים בכך, וכהכרעת ה’שמירת שבת כהלכתה’. כמו כן לדעת הרבה פוסקים מותר להמשיך את המצב הקיים בשעון השבת, ולא חששו לאיסור בהזזת הזיזים. למעשה הדבר מותר כאשר זה נעשה באופן של גרמא ביום טוב. יש להדגיש שאין להעביר את שעון השבת ממצב ‘כבוי’ למצב ‘שעון’ כאשר ההעברה תגרום באופן מיידי לפעולה חשמלית (כאשר הזיזים של השעה הנוכחית הם במצב הפעלה).

נראה שאין להשליך אשפה לפח כזה במהלך השבת, משום שהשלכת האשפה נקלטת בחיישן באמצעות גלאי נפח, ולעיתים אף משדרת לרכב איסוף האשפה להגיע. לדאבוננו יש שכונות, בירושלים בפרט ובארץ בכלל, שבהן האשפה מפונה גם בשבת. חלק מהחברות שמספקות ‘פחים חכמים’ לרשויות המקומיות פנו למכון צומת, קיבלו ייעוץ לבניית מערכת שונה לשבת מזו של ימות החול, ואישרנו להם את התוצר הסופי. אינני יודע מה המצב בירושלים. כדאי לפנות לרבנות העיר או לבקש מהעירייה שתציג אישור מגוף הלכתי-טכנולוגי בר סמכא.

1) ראשי כפוף בפני גדולי הפוסקים גם כשאינני מבין את דבריהם, בפרט שרבים מאוד בדור הולכים אחריהם. 2) אני מניח שאם הדובר היה משמיע מילים אחרות מהמושמעות ברמקול, האדם הנמצא סמוך לבימה היה שומע את המילים שאמר הדובר בפיו. אומנם היה קול מעורב, אבל קול שמיעת המגילה חביב, ולכן התירו בו שני קוראים יחד. לכן סביר שהמאזין היה שומע גם את הקורא ללא רמקול במידה מסוימת.